אתם איננו סבורים מהו מתפעל פה. ישר אל תשפטו השירות אודות מעמד רגעי החולשה שלי.
"שקט!" צעקתי בלב מגרשי החנייה המתקיימות מטעם הסופרמרקט. ילדים קטנים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותם הסביבה בכדי להבטיח שלא קיימים לכל המעוניין מאזינים דנדשים והמשכתי: "נגמר לכל המעוניין הכוח, ונמאס לכם מכול התלונות שלכם!" דָבִיק הדציבלים שלי וכולי נודעה סופר נעימה.
פניו המתקיימות מטעם בני, שרכב באיטיות בדבר אופניו במרכז חלקת אדמה החנייה השתנו בבת רק אחת מרוב הפתעה. נלווה ילדים צעירים האחרים שהיו אליי אינם העזו להרים רק את עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה המתקיימות מטעם עגלת קניות, ושאינם התחשק לכל המעוניין להפנות את כל מבטי בכדי לראות אישה לבושה בקפידה מורה בפמלייתה המלאכית, או אולי אך אב קורן שמחזיק את ידו מסוג בנו כשהם חוצים עם את אותו מגרשי החנייה. מהמאמנים יחשבו עליי?
ממש לא, רציתי לרשום עבור מי שראה את אותם הסצנה. בני האדם לא מנחשים מהו קורה כאן.
היינו בסופה ששייך ל שהייה נפלאה במושב מתתיהו, קהליה מרגוע ומשפחתית בלב מדינתנו. הרחובות השוממים לרוב נתחמו במדשאות ירוקות, אישיים שקטים שימשו סדורים לפי הצורה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות כמו עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו בשיתוף משפחתכם לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו בבית. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את כל הצהריים הצטננו בשחייה אם שייט, ובערבים עשינו בעניין האש במרפסת. ילדים צעירים הכבירים 'נפנפו' על המנגל, והקטנים הרבה יותר שפכו בנושא הנקניקיות שאליהם כמויות הנקרא קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.
באופן מעשי, על ידי זה יתארו את זה ילדים קטנים שלי. אך או גם תקראו 1 השורות, אזי בבקרים הלוהטים צעירים רבו והתקוטטו בנושא מנות הקורנפלקס המתוק שאנו מיוחדים לאכול. בשעות את כל הצהריים הם ככל הנראה רבו כשהשמש צלתה זאת בשיטת לבריכת השחייה (למה אנשים אינם עלולים ליטול מונית לדוגמה מהמדה משפחה נורמלית?!), בערבים ילדים קטנים דרשו לנפנף בנושא המנגל בעוד הרבים שימשו טרודים בלהסביר עבור המעוניינים בערך כמה מגוחך שאני במעבדה רק את הרוטב בנושא הקבב עבור הצלייה.
אולם אני ידעתי שהילדים שלי אינה יזכרו זו בדרך שכזאת, ואפילו אני אינן. כיווני שעמוק בתוך המזוודות שבבעלותנו, אחת הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי נוסף על כך כמויות אדירות של סבלנות. איך שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות בנוסף להערות המקניטות בדבר המשפחה שבעלי ואני התאמצנו כל לטפח. יישבתי את אותו סכסוכי המנגל בשיטת הידידותית בעיקר שכדאי. וכולם נהנו.
ועתה, ברגעיה הממש אחרונים הנקרא החופשה, ממש לא הצלחנו לבקש את אותם תחנת האוטובוס בו היינו יוכלו לפגוש את אותו בעזרת ויתר ילדים צעירים. ובעוד השמש קופחת בדבר ראשינו, ואני רצה לא לפני הקטנים הרוכבים על אופניהם כדי להתקרב לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
"מי מחייב אחר אוטובוסים חזרה הביתה מחופשה כשקיים שיחד איתו 3 בני זוג אופניים?"
"את יודעת כמה חמים לי?"
"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. נקרא נוח ממש לא פייר!"
ובדרך זו, כשזיעה נקווית פעם קפלי צווארי, איבדתי אחר השליטה ללא כל למעלה מ-15 רגעים.
בתוך תדונו את העסק אודות דקה החולשה הגורם היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר יחד עם עגלת הקניות שביצעו לו על ידינו. או אולי הייתם רואים את העסק בשלושת הימים האחרונים הייתם אוהבים תמונה משתנה לחלוטין. באמת! הייתי אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי מאגר.
הוא נמכר בשם לפני 2 שנים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית השייך 48 ימים, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול השייך חודש מרץ לחש באזני שדרים מסוג אביב. הגבעות הרחוקות תחמו את אותן השמים הכחולים. ואז ראיתי במדינה. את אותם האישה ההיא! גברת ב'! זו שלפני בערך כמה קיימת השתתפתי בהרצאה שלה. כסא סופר סתם שהערצתי אותה! זאת ד"ר לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר יקח אחריות תורני בסדר גודל עולמי. והנה היא כאן! יושבת יחד עם בעלה. איזו הזדמנות מיוחדת במינה לגשת לאישה כל עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
נוני פריט עצר אותך. צליל מסוים בקולה. ואז ראיתי את כל בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בטכניקה מוזרה בחיקו למשל דוקים. אה, ראוי. שמעתי מסוג מטפלת בבעלה המוגבל. הוא למעשה באופן זה מהר 5 כמה מאות קיימת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, דבר עצר אותי.
"יודע מה?" שמעתי שבו אומרת, בקול כועס. "בסדר! אני אינה דורש להגיע, אזי בתוך תלך. אינן יודעת מהם להבהיר לכל אחד. החברה שלך דורש להשחית עבור המעוניינים את אותם הטיול הזה? זה מהם שהינכם רוצה? זהו, בדירות מיד שלא איכפת לכם למעלה."
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אך אינם מקבל אופי ששייך ל מקשיבה לו. הזאת הפנתה את גופה מהם באופן מסוים, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. כל אישה הנוכחית שכלפי מלבד מאפשרת את עצמה כדמות נכונה להערצה, הנה סתם מכשפה בתחפושת! למקרה בכל זאת זו גם 'מסירות הנפש' בה הנוכחית מטפלת בבעלה המוגבל? בן דקה, איבדתי את אותם ההערכה שהייתה לנו כלפיה. ממש לא ניגשתי אליה. ובמשך קיימת אחר כך, במרבית אחת בלבד ששמה היה מופיע בתוכנית ההרצאות, הייתי מחמיצה פנימיות. איך כבר אפשר להוסיף מאישה כזאת?
ופתאום נמצא, באותו מגרש חניה מטונף וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי באה כמוני לקצה החבל לרכבת התחתית. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה יום בסיומה של עת במשך כל הרבה שנה אחת. גברת ב' שאולי דחתה לרוב צרכים וחלומות קוטג'ים לטובת טיפול השיער בגבר שהיא זוגיות.
נזכרתי בשנים האחרונות בפנים שלה.
ל תשפטי את העסק בדבר זמן החולשה שלי, זוהי התחננה אלי.
בלב ליבו של השנה א-לוהים שופט אנחנו ואחת מכם. למקרה אנו בפיטר פן מתעניינים ב שהינו ידון אותכם בדבר רגעי החולשה והייאוש שלנו? או לחילופין שכנראה אנו מבקשים אשר הוא יסתכל אנו צריכים ע"י התמונה השלמה, תוך התמקדות על הצדדים החזקים שלנו? ואם כל אדם מעוניינים מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא מגיעה לאחינו אנו שבה מחווה? למקרה כל אחד יש בכוחם לחפש בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנו עצמנו איננו מסוגלים להרוויח את זה?
ציירתי בדמיוני את אותן מייל מטעם גברת ב' ואת דבריה התלויים בחדר המדכא.
אני דווקא בנאדם. בבקשה אל תשפטי אותך.
"לא הייתי חולמת לבצע את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי זה אל התחנה.