סיפורם הפרטי מטעם כל מי בן 80 ובתו שהרוויחו יחדש את אותה הקשר ביניהם.
גלית, העובדת הסוציאלית, ניגשה לתוך מיטתו מסוג חיי אדם. "אתה חוזר לביתנו לעומת שלושה עת. אם ברשותכם דבר העובדות תסתדר?"
"אוה. הייתי אהיה בסדר", אמר הגבר בן השמונים בחיוך שובב. "תמיד אני בהחלט עצמאי".
"כן, אך העסק שלך בסיומה של ניתוח של. שברת את הירך ואתה לא כשיר לגשת אל לבד", אמרה גלית. "האם הייתי מבינה ראוי, שאתה לייב בגפך בקומה השלישית?"
הזקן ענה לאט. "אשתי נפטרה לקראת יותר מחמש שנים".
"יש לך ילדים?"
"בני מת בילדותו לפני שנים."
"כן?" העובדת הסוציאלית חקרה.
הדבר יצאה באיטיות. "יש עבורנו בת... אולם לא רצוי עבורינו איתה על כל קישור תיכף עשר שנים".
"למה?" הזאת שאלו בהחלטיות.
"זה סיפור רב, אני מעדיף אינה לדבר בדבר זה", אמר פעילות, בשנים האחרונות תיכף ללא חיוך.
נוני גלית אינן ויתרה. זו נתפסה רוצה למצוא פיתרון. "אז אולי כן ואולי לא נשנה את אותן מה שקורה. העסק שלך תצטרך סיוע, והמקום הטבעי באופן מיוחד לחפש אותה הוא בתוך שלכם."
"הא!" חיים התפרץ בגסות. "שום עזר אינן תבוא מהכיוון הזה".
"ספר לכל המעוניין בדבר הניתוק. מהם גרם לכך?"
"נתתי בשבילה הכל! חינוך. מסיבה. אפילו עזרתי בשבילה בעשיית בית מגורים – אולם בשביל מה לדבר. כולם קרה לפני זמן, ובקיצור אין לכל המעוניין כל עניין באילנה ובבעלה באופן מיידי עשר... אינם, 12 שנים."
"ומה או אני בהחלט אתקשר אליה?" הציעה גלית.
"תעשי מהם שאת דורש, אך הייתי אינה שותף בכלום", אמר הזקן במרירות, כשהוא מפנה את כל פניו אל הקיר ומסרב להוסיף בשיחה.
עקשנות
גלית יצאה מהחדר ועשתה קצת עבודת בלשות. זו גם מצאה את אותן השם ומספר הטלפון של בתו המתקיימות מטעם הפציינט בשבילה, וקבעה איתה התראות בביתה. אילנה נודעה אישה ממשית בטווח גיל הבית, שעבדה כטכנאית חנות תצוגה והיו לעוזרת שלוש הקטנים בגילאי העשרה. מקבל אופי מסוג תגלה נושא רחב כששמעה שאביה שבר את אותן ירכו וקשה לדירה להחלים.
"לא ניווכח לנו שקיימים לנו מה לעשות", אמרה אילנה ברוגע. "אין לכולם חיבור כבר 12 שנים או שמא מעט יותר. בהתחלה ניסיתי לכבוש תוך שימוש אבא שלי, אך נקרא כה טיפוס עקשן. אני בהחלט מצטערת שהוא שומר לכולם טינה, בדיוק בגלל זה יש להמנע מ לילדים קטנים שלי סבא. הסבא והסבתא השניים שאיתם חיים בחו"ל – בשיתוף אמריקאי. למען האמת לאמיתה, אנו פוגשים זו קורה שאנחנו בהרבה יותר קרובות מאפשר אותו".
"ספרי לי מה נולד התחיל", ביקשה גלית.
אילנה נאנחה. "כשנולד הילד ה-3 שלי כעבור שני בעלות, הוא למעשה נמכר בשם הנכד הבכור במשפחה. אבא שלי חשב אשר נקרא לדירה על אודות השם שלו – הוא המנהג על ידי המרוקאים, אולם הוא למעשה ממש לא המנהג ששייך ל בעזרת. אחיו נהרג בתאונה, ואנחנו קראנו לצעירים לגבי השם. אבא שלי רתח מזעם. נקרא אפילו לא נהיה הסנדק, ואני בגדול אינו זוכרת על מה. נולד יצא בלב הברית, בצעקות וקללות כיום משמש בנוסף פעם אחת איננו נכנס לבקר אותנו".
אילנה הינה שקטה לזמן. "אפילו כשאמא שלי נפטרה, אינה ישבנו בשיתוף שבעה. הנו ביותר עצוב. בני האדם אינה משפחה גדולה. אחי היחיד מת כשהוא היה בן 8 מדלקת קרום המוח. אמא שלי, זיכרונה לברכה, נודעה מתחמקת בסתר מביתה על מנת לעשות ביקור את הצרכנים, אבל אוי ואבוי או אולי אבא שלי היה מגלה זה. אז למדנו לדור בלעדי אבא. הוא למעשה כואב, אבל מהם אפשרי להרוויח."
"טוב, כאן הנו חולה וקשה לו. על הפרקט את העסק. אולי כן ואולי לא תוכלי לאתר עימו באיזשהו סיטואציה."
תמלול שיחות המתקיימות מטעם אילנה נפתח, ופניה עטו מבט קשוח. "עכשיו, כשהוא צריך ההצעה, אני בהחלט יש בידי לשכוח את כל הכל? את אותן העלבונות אשר הוא הטיח בי כשניסיתי להשלים שיחד איתו לצורך שנים? מהו שהינו בייש את העסק כשישבתי שבעה בכוחות עצמם בדבר אמא שלי ואנשים איננו יכלו להבין למה? כאן, עם סיומה של מהראוי התקופה האלו, אני בהחלט מסוגלת נוח לשכוח מהכל? איננו. לא! הוא למעשה התחיל את אותם המריבה, שהינו יבקש סליחה."
"אבא שלנו אדם של מבוגר. הוא למעשה עד כאן, אם לעולם איננו."
אבל אילנה הייתה עקשנית למשל אבא בשבילה, וגלית יצאה בתחושת אכזבה.
לסלוח? אלי לא!
למחרת פועלים טפח את אותה ראשו כשראה שהעובדת הסוציאלית נכנסת. לחדרו. "נו?" הוא שאל, ונראה שהוא מצפה בעלת בשורות איכותיות עבורו.
משמש כן מבקש למצוא עם הבת מהם, חשבה גלית. משמש קל ממש לא מומחה איך לעבור זה. "פגשתי את אותם הבת שלך", זאת אמרה. "היא באמת מיהו מקסים, והינה סופר הצטערה למצוא שאתה במעונכם חולים".
"אז?" אמר האיש.
"אני חושבת מטעם מחכה לטלפן ממך למען שתהיה לכם האפשרות להיות שוב פעם בשיתוף."
שביב התקווה חמק מפניו שהיא פעילות. "לעולם שלא. הייתי לתמיד שלי לא אעשה מרב דבר למען לסלוח לה אחרי מהם שהיא עשתה עבורינו..."
"מה הנוכחית עשתה לך?"
פעילות בקושי נמכר בשם עלול לדבר. "הנכד הבודד שלי... בברית, איננה נתנה לכם את הכיבודים. איננה קראה לתינוק בשמי. הזו התעלמה מהאבא שלה, ממי שגידל בתוכה ועשה למענה כל המון. אפילו אינה כיבוד מיהו. אינה יכולתי להרים אחר הראש בכל בית החליטה לחוקק כשאנשים שאלה אותי 'איך מהווים קראו לנכד שלך'? איזו בושה! ואחר באופן זה, כשהיא התקשרה להגדיר, להתנצל, היא תמיד הציגה אחר הצד השייך בעלה, שלא את אותו שלי. איננו, או שמא זוהי רוצה להגיע אליו, המתקיימות מטעם תתקשר אלינו."
"טוב, או לחילופין כל אחד אינן מתעתד לרכוש עזרה מהמשפחה שלכם, יש להעביר השירות לבית אבות או לחילופין להחזיק מישהו שיעזור לעסק בביתו." חיוניים סירב לתכנן אודות עסקים, אזי גלית ביקשה ממנו לפנות למשרד לרכבת התחתית ולמלא טפסים לפני מתפעל מרחב בשעות את הצהריים.
חיי אדם הובל בכיסא גלגלים לחדרה מטעם גלית, שהיה עובד לעוזרת ולקולגה שלה, כשהוא וכו' רותח מכעס ואולי כמו כן מאכזבה. כשהם החלה למלא את אותה הטופס, קולה של אישה צעירה טפח מהפתח, "האם העובדת הסוציאלית ששייך ל מחלקת ילדים קטנים נמצאת כאן? תמלול שיחות זקוקה לאישור חנייה עבור בני שזקוק לקביים."
זה נודעה אילנה. היא זיהתה מייד רק את גלית, ואז עיניה נחו בדבר הגבר הקשיש בכיסא הגלגלים שישב ליד השולחן מחכה מול העובדת הסוציאלית. הוא למעשה מקבל אופי מידי מוקדם וחולני. בלי שום להבין יותר מהמדה, הזאת נפלה לצידו, מחבקת ומנשקת את המקום ובוכה, "אוי אבא'לה, אבא'לה, אתה נראה בכל חיוור וחולה. לא ידעתי! שלא ידעתי!"
הזקן השיב לה חיבוקים, "אילנה, אילנה שלי!" דמעות זלגו אודות לחייו.
"לפעמים קורים ניסים", גלית דיווחה בפגישת צוות הניקיון הסוציאלי שנערכה את אותו בדרך זו. מלעבוד חזר לביתנו שיש להן אילנה, והרוויח 3 נכדים ושלב הטוב ביותר בחיים שלו.
ואם תשאלו את אותו הבת ואת אביה הזקן איך הוא למעשה קרה פעם, צריכים להיות יסתכלו זה בנושא הנו, ויענו יחד עם, "טוב, את/ה פנית לארץ בי.איי, לא?"