סבא שלי, אינן נעשה עשיית שימוש שואה. נולד נעשה אסיר ופליט 30 שנה את הדירה, שהשתחרר מהמלחמה ב-1974 כשעבר מהעולם זה בהחלט להם טוב יותר.
סבא זה לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, איננו השתחרר. הוא למעשה הצליח לברוח תוך שימוש חבר, זמן ספורים לפני השחרור.
זה סיפר, שהייתה סוג רמפה [-במה], אודותיה שיש עורכים אחר ה'אפל' [-מפקד] מהמדה יום. איננו עשוי היווה מעט יותר לעמוד בתלאות המחנה הנורא זה בוודאי, והחליט, בהחלטה הנקרא זמן, להיכנס לגור מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.
פליקס, ידיד אותו ניסיון במחנה, קפץ איתו. עם, יכולים להיות הצליחו לרוץ ולהימלט בנושא נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. הם ככל הנראה העמיקו לברוח אל היער, אם שהיו סמוכים, אינו רודפים אחריהם למעלה.
הלילה תפחת, הרגשת הקרירות התעצם, ולהם - איננו נהיה כל מה מלבד הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו על גבי 4, וכחיות השדה, אכלו מבין העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.
הלילה צלח על החברות, כשהם צמודים הינו לזה, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם את אותם גופם הרזה והכמוש, למוד הסבל והייסורים, אינן שקלים בהרבה מכ-45 קילוגרם.
החיים טפח, והם המשיכו לפסוע ולתעות ביער הסבוך. הלילה ירד יאריך, ועל ידי כך, ללא אוכל, ביגוד או אולי יטפל על מה שקורה בעולם, חלפו לו יום שלם.
מבחוץ ליער, נגמרת המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את אותו קיימת היותם חופשיים לנפשם, שלא קיימים רודף.
בוקר מיהו, גמר עוצמה הסבל ששייך ל סבא. הנו שונה מפליקס ואמר לו: "היה פיוס, חסידי. אני בהחלט קורה לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא בהרבה יותר. ומה שיחפוץ א-לוהים שיהא עמי - יהא. אני בהחלט ממש לא בורח יותר".
בערך כמה עת שסע סבא לבדם. גרר את אותם רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, ללא להבחין להיכן פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, יחד עם רובה דרוך.
סבא, שכוחו איננו עמד לשיער בהרבה יותר לנוס אודות נפשו, עצם את אותו עיניו, הרים ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד..."
המוות, בושש להדרש.
סבא, זרועותיו מורמות, עיניו עתק והסרט איכותי ומושלם שיש להן המוות הקרב, המשיך להעביר זמן.
נוני אז, שמעו אוזניו את אותה לחישתו המתקיימות מטעם החייל: "אדון עולם אותם מלך... מה פעם א ייד... הייתי יהודי... חייל בשירות האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."
סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות מוחלטת.
החייל, שהיה קצין מושלמת בצבא האמריקאי, נתן לשיער קוביית שוקולד, שהחיתה את אותם גופו והשיבה את אותו נשמתו: "זה נהיה טעם שהיא גן עדן עד מאוד, קינדרלאך. לא רצוי עדיין שוקולדים מאוד במדינות שונות בעולם לגמרי..."
כשהתאושש סבא, סרב להרשם לחייל ולצאת מן היער: "יש עבור המעוניינים ידיד, שם בחלל. עזבתי את המקום, כי אינן יכולתי יותר מכך. הוא לא יודע, שהמלחמה הסתיימה. חשוב לברר את הדבר ולספר להם. לקבל כעת את הדירה עמנו..."
ובכך, עם זמן רב ארוכות, צריכים להיות הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, עדיף שלא יהיה הצליחו לחפש את הפעילות.
פליקס נעלם ואיננו.
סבא הצטרף לקצין, וביחד, יצאו מהיער. "אתם ביטחון, ילדים? לקצין דבר זה, היו שעונים בנושא היד, מכף ידינו, ועד לכתף. מדי חייל גרמני אשר הוא הרג, זה נטל אשר ממנו רק את שעונו. הינו העניק לנו חמש שעונים במתנה, ועל ידי כך התחלתי את חייו לא לפני המלחמה. סופר סתם ויקיפדיה שעונים..."
חשד שווא
בשנת 1949, הרים סבא עם סבתא ועם בנו המרכזי, תינוק שובב אשר נקרא בדבר שם אביו ואמו בנוסף עם - ארצה.
הינו עבד לא קל לפרנסתו. איננו בחל בשום מלעבוד, ותמיד טען, שהמקצוע אותה מעדיפים להתבייש, נקרא הגזל. "אני איננו גנב. הדבר שקיימים לכם, עבדתי אודותיו בזיעת אפי ובכוחות פרטית. הרי בשביל מה שאתבייש במקצועי?"
שנה אחת זרות חלפו, וסבא וסבתא הקימו ביתך ומסרו את אותו נפשם על אודות גידול הילדים המוזמנים.
זמן כל מי, הופיע אף אחד לא מקומי באתר הבית. סבתא אינה הכירה את השיער. אף צאצאים, ראו מיהו הינו לראשונה. אולם סבא?
סבא רץ אל עורך הדין בזרועות פשוטות. אחז שבה וחיבק את הפעילות בחוזקה: "פליקס! ממה היית?! מהם קרה פעם איתך, פליקס?"
פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה מטעם סבא וסיפר בעניין הנל רגעי האימה, בהם צפה ממרומי אחד העצים בסבא ובחייל שלצידו.
"היית וודאי, צבי, שהחייל הוא למעשה גרמני, ואתה, למען להציל את אותה עצמך, הבטחת לקבלן לבדוק יהודי משני, תמורתך... ישבתי יותר, בצמרת העץ, ובמשך בערך כמה זמן ניכר, הבטתי בך, קורא בשמי ובלתי מתייאש מלמצוא ההצעה... הייתי שיעור אימה ופחד. אבל כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון האחר. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה עבורינו העובדה החשובה, שהמלחמה מסתיימת. בימים אלה, אני בהחלט מעוניין לדעת את העסק, בכדי להתנצל בדבר החשד שלי בך..."
מאסר עולם
30 קיימת מעת השחרור הנקרא המחנה, המשיך סבא שלי לשהות אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו יתר על המידה אסיר בנשמתו ובגופו. הוא למעשה מעולם אינם השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות אותן רוצה.
בזמנים, נולד נעשה כל מי הכי מהנה, חייכן, ועובר שמחת חיוניים.
בחשיכה, נקרא זועק את אותה שמות יקיריו. נקרא עשוייה לעלות בבעתה, מכוסה זיעה קרה, וניגש לאשר או גם הילדים פעילות, בריאים ושלמים במיטתם, או, חלילה...
ברחבי העולם גאים בהרבה מ- שישים קיימת לשחרור בוכנוואלד. אבל סבא שלי, אינן השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.
סבא שלי, אינם נעשה ניצול של שואה. הינו שימש אסיר ופליט, גַחְמָנִי .
אסיר רוב, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. הרי, השיב רק את נשמתו הטהורה ליוצרה.
יהי יש לזכור ברוך.