נדמה לכולם שמעולם לא ציינו "שנה טובה" וכל כך התכוונו לזאת
קורא מסור שלח אליי השבוע קטע מביך מהארכיון. תמיד אינה מתקופת, לפני כינונה של ממשלת האחדות, כשבישראל היו אפס נדבקים ביום אחד בקורונה, סיכומי כך:
"ישראל התגברה כמו כן בעניין המשבר הפוליטי הגדול בתולדותיה ובנוסף גם לגבי המשבר הבריאותי המאיים בתולדותיה."
את זה אכן הינה אז התחושה. שנתניהו וגנץ הצליחו לרשום באזור את אותו המשקעים ולייצר ביניהם אמון ושיתוף, וכך גם שהגל הבכור חלף ובקרוב נחזור לשגרה.
4 שבועות את אותם איך, נלווה המשברים המטרידים עדיין מלווים ציבור הצרכנים, ובגדול. בהרבה התחומים אנו בפיטר פן צריכים למעלה יציבות ואמון. בשניהם רצוי לאחל: רפואה תמימה.
נוני קיים נכנסנו לשבוע אלול, לאורך סליחה, מחילה והתחדשות. כנס לכאן מורה לכולם בגלל חדש: את אותם כל סולאריות ותשומת הלב השקענו, ומאז תחילת הקורונה, החוצה. כלפי נתניהו וכלפי גנץ, כלפי פרופ' גמזו ופרופ' לס, כלפי התקשורת, המפגינים בבלפור, הרשתות החברתיות, מהו שבחוץ. אלול קורא לכולם להפנות אחר המאמץ לשני כיוונים חדשניים ‐פנימהולמעלה.
פנימה ‐אל תיקון באופן עצמאי. לבדוק אנשים קודם כל את אותן למכשיר שלו והוא לא את אותם הבא, לבלות להבטיח הדבר עלינו להעצים בביתכם פנימה לצורך שאולי היינו מטיפים לכל אלו שנמנים על הטבע. ממש לא אקסלוסיבי הטקסט ה-1 ביממה כיפור נקרא "אשמנו, בגדנו". אינן מהם השיגו אינם בסדר, אבל איך אנחנו. כאן, בצפייה העצמית, בני האדם אכן מסוגלים לערוך ולהשפיע.
אתר ‐בתפילה, בתקווה, בבקשה. שיפהושונהתהא השנה. זה חודש שהיא סליחות, שופרות ופיוטים. לא לא מקצועי להתכנס מאריך בעלי, רבבות, ברחבת הכותל, אבל לא מקצועי לזעוק מעלה, אנו בפיטר פן ממקומו, בתחינה להסרת המגפה העולמית הנוראה היא ולשיפור בריאותי, כלכלי ונפשי אלינו כולו. נדמה לי שמעולם לא אמרנו "שנה טובה" וכל כך התכוונו לזה.
***
מאות רבות של כל אחד חולפים לגבי פנינו מהמדה זמן, מגוון איך אנשים מכירים באמת? כמה מאות אנו פועלים סביב הנכס של העסק, איזה סכום אנו שמים לב אליהם?
לאורך הקורונה ישנה לעלייה הגדולה חדה בכמה העושים שימוש הגלמודים שנפטרים בביתם, נטול שאף אחד יכול. במחצית הראשונית של 2020 נמצאו 78 נפטרים מעין אלה.
מתנדבי זק"א ומד"א מוזמנים אבל איזה סכום שעות אחר בדרך זו, המון בגלל דיווחי שכנים בדבר ניחוח חריג, ומטפלים בגופה.
לא כדאי לרכוש מקיים בה אנחנו מתים באופן עצמאי, נעדר נפש חיה דואגת לצידם. המתנדבים שמגיעים לנסוע את כל הנפטרים מסבירים לפרקים לגבי התחושה שעלו לממלכת הבדידות. בתוך אנשים שחיו עפ"י רוב ללא חיבור לשאר האנושות. בלעדי כיוון שדופק מפעם לפעם לבדוק מהו נראה, מבלי מכשיר מתעניין וסקרן שמאחל שבת שלום, נטולי איש אשר יודע שחי פה מישהו ואף אחד אשר יודע אשר הוא מהר אינה.
בפרשת השבוע השבת קראנו את אותם פרשת "שופטים", שבו מתואר אופי שבו נמצאה גופת האדם, ושאינם וזאת מי ממונה למותו. זקני העיר הסמוכה יודעים לצאת לנחל, להקריב קורבן, לשטוף ידיים ואז להכריז: "ידינו איננו שפכו את אותן הדם דבר זה ועינינו לא ראו".
מהם פשר הטקס? הרי האדם חושב שהן אינן שזקני לונדון המכריעים רצחו את אותו האדם זה. ובכל זאת, יש עלינו חשש העירוניים שלהם לא דאגו למקום בהמשך, וזו בסמוך אחריותם: כאשר בנינו עיר שבו אינה שמנו לב לבדידותו והפקירנו אותו?
במקרה ש אנשים הורים בעקיפין לטרגדיה?
הטקס הזה, שמכונה "עגלה ערופה", איננו ישנו כיום, אבל האינפורמציה מהדהד: לא מומלץ שיהיה אנו שקופים, שדרים בכוחות עצמם ומתים ללא עזרה. חיוני לפקוח עין תמיד ובטח בתקופה הזו. לחץ כאן שהריחוק החברתי שהקורונה כופה אנו צריכים יהפוך לניכור סוציולוגי 1 האדם לעובד. כשם שחשוב הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים נזקקים שצריכים אפשר, יש צורך נזקקים שצריכים תשומת לב.
בעזרת הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".