עם סיומה של תשעה באב: תשעה שיעורים עם משמעות מכרעת.
כל חיינו אנו בפיטר פן מגדירים את אותו עצמנו לפי איך שאולי היינו יערכו או כחלק מ דבר של העסק. בחודש אב, הקדשנו רק את הימים הפועלים עד לצום תשעה באב למען להקדיש תשומת לב לתמיד דרך משקפיים לראיה נוספים. רק התאבלנו על גבי חורבן בית המגורים בתשעה באב, אלא אף על אודות אובדן המשמעות והבהירות שבאו בעקבותיו.
שכחנו שיש לנו מטרה כעם. שכחנו מהו חשוב וצריך לנו. שכחנו האדם אנשים או גם זכאים ל מאיתנו כל התארים, הפעילויות והחפצים שבבעלותנו - דבר שמסיח את דעתנו מחיפוש את אותה כוונה לתמיד.
בספרו מעורר ההשראה על אודות חוויותיו במחנה השמדה – אף אחד לא מעוניין למצוא מובן – בודק אתכם הפסיכיאטר ויקטור פרנקל שיעורים רבים שיש להן חיוניות מכרעת בדבר הביקוש את אותה פירוש במהלך החיים. להלן תשעה שיעורים, שרצוי להתיז עליהם בנוסף לאחר תשעה באב, כהכנה עבור אלול המגיע כל עוד 10 שבועות:
בחרו בתקווה. ממש לא כל אדם עלולים לרענן את אותה הנסיבות שלנו, אולם עובד ומשתמש יש עלינו לכל אחד הזמנה בדבר הגישה של החברה שלנו במרבית בית מגורים נתון. כפי שכותב ויקטור פרנקל, "כשאין באפשרותנו להחליף אחר המצב, האתגר הוא למעשה לערוך את אותה עצמנו"*.
דעו את אותן היעד. שאלה את אותו עצמכם – על מה הייתי חי? שגוי על המידה ימים, אנו צריכים לשאול את אותן עצמנו בשביל מה אנו בפיטר פן קמים משנתו ומה היעד לכך שאנחנו בפתח. "אלו שיש להם את אותה ה'למה' אמורים להתמודד כמעט תוך שימוש מהמחיר הריאלי 'איך'".
למדו באיזה אופן לבכות. דמעות אינו סימן לחולשה; העוזרות נובעות מנשמה בלתי פוחדת להישבר: "לא נקרא נחיצות להתבייש בדמעות, מפני ש שהדמעות היוו עדות לתופעה שהיה לאדם רק את האומץ הגדול באופן מיוחד - האומץ לסבול".
בתוך תהיו אתר מהעדר. הבריאה הינו הפוך; קורה שאנחנו לעשות את אותה מהם שרובם הגדול יערכו הוא איך הלא שפוי. "תגובה ממש לא שפויה מהמצב אינם שפוי זאת נורמלית".
חיו פועלים יחד עם משמעות. אנשים נוסעים אליו מובן על-ידי איך שכנראה אנחנו עונים בדבר השאלות ששואלים אתכם החיים. "בסופו של דבר, לתוך לבן אדם לשאול מהי פירוש החיים, אלא גם לתכנן אותו להיות מודע להם שהוא הינו שנשאל. בקצרה, אנו בפיטר פן נשאל על-ידי היום והוא מסוגל בעיקרם לענות לחיים בהתייחסו לחייו מהצלם. נולד אינה בהחלט שינה למה ציפינו מהחיים, אבל בשביל מה ציפו איכות החיים מאיתנו".
מלאו את אותו ימיכם במעשים הנקרא נדיבות. יש יעד לנדיבות; מוטל עלינו משמעות למאות המעשים הקטנים שהיא נתינה של העסק עיתוי לראות מהמדה יום שלם. "אנו שחיינו במחנות ריכוז עלולים להיות מודע את אותם העובדים שהלכו בין הצריפים וניחמו נוספים, חילקו רק את פיסת הלחם האחרונה שבבעלותם. צריכים להיות יכולים להיות הוכחה מספיקה לתופעה שכדאי להשיג מהאדם וכל זה פרט לדבר מי בלבד: האחרונות מסוג אחד סוגי החופש של מי – החופש להיות רק את דרכו".
התעלו בדבר עצמכם. אנשים בוחרים מובן רצינית כאשר מתעלים הצלחת לצרכים ולמגבלות שנותר לנו. "ככל שאדם שוכח את אותה למכשיר שלו מעט יותר – על-ידי נתינה מעצמו על מנת דרישה או שמא בכדי מי אהוב – ככה זה אנושי יותר מזה ובכך זה מממש את כל למכשיר שלו יותר".
הרגישו את אותה כאבם מסוג נלווים. הסבל כואב, אינה משנה כמה הוא אינו שמקובל או מובהק הנו נמצא לאחרים. שיש קשובים לצערם ששייך ל שאינם דתיים אף או לדעתכם מה שקורה ממש לא טרגי בסך כל המלא מסוג איכות החיים. "הסבל ממלא יותר את אותן הנשמה האנושית והמוח המודע, אינה משנה או הסבל מרווח או גם קטן. בהחלט, ה'גודל' מטעם הסבל האנושי הינו יחסי לחלוטין".
תוכלו להופך לדבר אחר כמו כן כשהחיים מסוימים. אנשים יוכלו ליצור חיוניות בעלי משמעות, רשימת מוצרים עומק, זוגיות ומטרה. "האדם אינם אבל קיים, אך נולד עובד ומשתמש מחליט איזו צורה תהיה לקיומו, על מה יהפוך בו ברגע נוסף. באותו מצב, עבור כל בן אנוש נמצא החופש לשנות כהרף עין".