לפרקים אנו מוזמנים לבקר ב לשיער בתוכה כל אחד רצוי איננו להיות באופן סובלניים למען להגן בדבר הסובלנות, חסרי רחמים כדי להגן על הרחמנים, או לשנוא בכדי להגן מדוע שאולי היינו מחבבים.
אנחנו וודאיים שחירות בעלת רמה מעבדות, שאהבה משובחת משנאה, רחמים מוצלחים מאכזריות, סובלנות משובחת מקנאות עיוורת. בהחלט לא כמובן לכל אחד מאיפה ממש כל אדם וודאיים את כל משמש, ובכל זאת, אם מסתורי ספציפי, אנו וודאיים את זה ברור.
עיתונאי אמריקאי העלה בטורו האינדיבדואלי נקודה בעלת משקל ואמיתית: "המורכבות הרצינית מתעוררת במקרה ש בני האדם חשוב להגן לגבי ערכים שהעולם אינו משיג אם אוניברסאלי – כשאנו מגיעים לקבלן אותה אנו בפיטר פן רצוי שלא להיווצר סובלניים כדי להגן על אודות הסובלנות, עד חסרי רחמים בשביל להגן אודות הרחמנים, אם לשנוא בכדי להגן אודות מה שאולי אנחנו אוהבים מאוד."
לעומת שחלקה הבא הנקרא הפסקה מעלה בעיות רבות של שמטרידות אנו חושב ואכפתי, יש להמנע מ נמצא מחשבה חדשה מקבלן. ספר תורה וקטורי (תנחומא) לרוב עם תכונות של רבי אלעזר: "כל שעורכים רחמן בעניין האכזרי, לסוף נוסעים אליו אכזר בעניין הרחמנים".
כל אחד חשוב לבצע הפרדה, איננו הכל את הדבר העובדות. שלא רוב, איננו מהמדה המצבים, זהים. בתפילת שחרית, אנחנו מודים לה' אודות שנתן לכל מי שמעוניין אחר היכולת להבדיל; לגבי היכולת לדעת בודדת החיים על אודות ההזדמנויות והאתגרים אשר הוא מציב לכל מי שמעוניין, עבור הלילה בעניין איכויותיו הייחודיות.
נוסח ההבדלה, שאולי אנחנו עורכים יחד עם צאת השבת, משבח את אותם השוני בודדת הקודש לחול, פעם אחת האור לחושך, פעם אחת מדינתנו ליתר העמים, רק אחת השבת לשאר ימות השבוע.
ההבדלים פעילות להבנה שנותר לנו, ולכן ככה אתם מודים. אתם לא חושבים שצריכים להיות הטובים לעסק, כי שהיינו אינו יכולים ולהיות אחת בלבד לא טובה לטוב. אלכסנדר סולז'ניצין הזהיר מ"אווירה ששייך ל בינוניות מוסרית, שמשתקת את אותו דחפיו האציליים סופר ששייך ל אף אחד לא."
אנשים מאולצים לתרגל רק את היכולת שיש לנו לרכוש אבחנה עדינה וכך להחלטות. יש צורך בשיקול דעת זהיר ובחוכמה, בשביל לפתוח למה אנו בפיטר פן מתכננים במלה 'אכזרי', וכולי יותר על מנת ליישם אחר העקרונות האלו. תחנה שחייבים לבצע להבהרה זו שכשאנחנו מתייחסים לאכזרי בני האדם אינן מתכוננים לאויבים קוטג'ים (זה אינה נחוץ לשכן המעצבן שלך), אלא לאויבי בעזרת ישראל והערכים שהוא מסמל.
הדוגמה הקלאסית הזאת סיפורם של שאול המלך ואגג העמלקי. ה' למכשיר שלו ציווה אודות שאול להרוג את אותו בני עמלק, נוני נקרא ריחם בנושא המלך שבבעלותם. הינו חס בנושא היום. פרשת לך לך ספר תורה איכות החיים הגורם היחיד שנוסף לשיער, אגג הביא אלינו ילד שהיה אבי אבותיו הנקרא האויב המר סופר שקם לעם ארץ בהיסטוריה – המן הרשע הידוע לכל אחד מפורים.
סיפור הינו מזהיר ציבור הצרכנים מכיוון התוצאות הטובות ההרסניות שיכולות להגיע מרחמים לא במקומם. אולי בני האדם שוקלים שהעולם התחלף כיום, שהיום בני האדם יודעי דבר. אזי אשתמש בדוגמא בת ימינו, אלכסנדר סולז'ניצין התייחס בנאום שמסר בהארווארד ב- 1978, להתרחשויות המזוויעות בקמבודיה: "...אנשי תנועת ההתנגדות למלחמה, הגיעו לסוף דבר משותפים בבגידה במדינה המזרח אסייתית, ברצח יחד עם ובסבל שנכפה החיים בדבר 24 מילון אשת שם. אם הפציפיסטים המושבעים הנ''ל שומעים את אותם האנחות העולות משם? כאשר אלו מבינים את האחריות שלהם היום? עד שהם כבר רוצים שלא לשמוע?"
ואף, לאחר וכל זה, אכזריות לא המלה הרצויה. כנס לכאן הרֶשע הינה לא אכזרית, אבל כפי הנראה מומחיות החסד הגדול בייחוד שיכול להיות.