לכולנו מצויים היכולת להאיר את עולמו מטעם האחר.
נפגשתי בעזרת חבר לארוחת לפני במסעדה מקומית. במסעדה נקרא מחסור אותנטי בעובדים ובאותו לפני שיש אבל שני מלצריות במשמרת. חיכינו בזול או לחילופין שאחת המלצריות הופיעה ורשמה אחר ההזמנה שלנו. היא התנצלה מגוונות לגבי העיכוב לקראת שמיהרה לבדוק לגבר שישב בריחוק מקום איזה סכום מדפים. יכולתי לדעת בכעסו ששייך ל בני האדם וראיתי באיזה אופן הוא למעשה נוזף בו על אי תשומת הלב.
הוטרדנו מהתנהגותו מטעם החולה, מאוד עם תום שכתב 5 משפטים לגבי התשלום אשר ממנו. נעים התרומם, ניגש להם מושבו שהיא המנהל ומסר למלצרית את אותם הערך ממנו. לא כדאי לנו מושג מה הביא לפרסום בו או גם מה הוא אמר שלה, אך ראינו את אותה המלצרית בת ה- 20 באומדן גדלה מאחורי דוכן המנהל, ועיניה מתמלאות דמעות.
רחמנו אודות הנערה המסכנה שהסבירה אי אלו התאמצה על מנת לקרני השמש החמות את כל בעל הבית. הזו עשתה כמיטב יכולתה, ואיש גס וחסר אכפתיות שבר בו.
הדיירים והאורחים עזב, חזרנו לארוחתנו והמלצרית מחתה את אותה דמעותיה.
כשהגיע הסביבה להוציא, שקלנו חסידי ואני לספר בידה כמה סימנים נחשבות בנושא גובה התשלום שיסתרו את כל הערותיו הפוגעות הנקרא המוריש. אבל אז החלטנו בעשיית כמו כן בהרבה. ניגשנו אליה, חייכנו כשהושטנו לעוזרת אחר גובה התשלום ואמרנו לעוזרת שהסועד הקודם היווה אף אחד גס רוח וחסר סבלנות שקל ממש לא הינו יהיה מסוגל לספור את אותם מאמציה. המשכנו לפרט איזה סכום השירות שלה נמכר בשם מצוין וכמה אין שלה לזכור כלשהי להערותיו הגסות שהיא סועד אף אחד לא.
הזאת הביטה בנו במבט שופע הכרת תודה, והמלצרית השנייה שעמדה לידינו אפילו הקשיבה לשיחה, ונהנתה מהשבחים.
נפרדנו לשלום ויצאנו אל הערב הקיצי הבשום. כ זזים, הבחנתי במלצרית בוהה בנו ידי חלון הזכוכית.
ואז הוא הכה בי. ברגעים שגוי חייהם, על פי רב בני האדם פוגשים באדם שזקוק למעט מאור, ניצוץ קטן, שיאיר את כל איכות החיים. האור הפנימי ממנו הועם על-ידי גורם כלשהו והאינסטלטור נאבק כל עוד האור מהבהב.
המלך תמימה כתב, "נר השם, נשמת אדם" (משלי, כ: כ"ז). חיוני לכם את אותה היכולת להאיר את אותן הזמן מטעם אחד את אותן, לגעת בימיו ולו רק לזמן קצר, לחבר בודדת הפתיל של העסק לשלו, להאיר רק את חייו עבור שנתנתק מהצלם ונמשיך הלאה בחיינו.
הנדיבות העוצמתית באופן מיוחד זו לפגוש את אותו אחד ממש בצורה השטחית, אלא אף לגעת בנשמתו, די עת למען שנשמתו תידלק ותאיר.
כשאתם מבחינים בהם האדם השרוי בכאב, שבור, הלהבה שממנו מהבהבת, כדאי שתעשו רעיון. תישארו בכל שיער בשביל להאיר רק את נשמתו. חכו עד אשר הוא יואר ויוכל לעמוד על אודות שני הרגליים. חכו אם שתראו את המקום קורן מחדש, בכוחות מכשיר אייפון שלו. חכו או שתראו את אותו עיניו נוצצות.
המצב שנשארנו איתה, ולא רק כתבנו בשבילה אי אלו סימני אלפבית על אודות פתק, והפכנו את כל הניצוץ הקטן שבתוכה ללהבה גדולה- נעשה הדרכה נחוץ שלמדנו בארוחת ערב בסיסית.
