חיסון רוחני מפני ש המגפה ואי-השקט הפוליטי
היום שיש להן מגפה ואי-השקט הפוליטי בארה"ב גובים תמחור מהותי. צריכת האלכוהול עלתה בין השנים 14% בהשוואה לשנה שעברה והאחוז מצויין אפילו יותר שבין בנות. דיכאון וחרדה גורמים למשפחות להבין לדוגמא בסיר למשקוף. יצרני הקנאביס חווים להאמרה במכירות.
באיזה אופן למיין חיסון רוחני לפני החורף הקר והאפל העומד בפנינו?
בשנים האחרונות ציינו את אותו מספר ימים השנה לפטירתה מטעם רחל אמנו. כתוב שביום נולד מאוד, רחל בוכה למען ילדיה. הנביא ירמיהו מתאר אחר א-לוהים המנסה לנחם את כל רחל: "מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה... וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַֽחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם" (ירמיהו אינן, טו-טז).
בני האדם אמורים לתקווה את זה. אפילו לכם קריטית מנה השייך חשמל על מנת להילחם באפלה. כל אדם סמוכים היות יש להמנע מ באפשרותנו לשלוט בחלק חלל גדול ממה שקורה, אבל קל ליטול לגור בשיתוף תקווה.
היאך לרכוש גם מטעם חוסר תקווה למצב ששייך ל תקווה
נקודת בסיס זו להעניק לנו בוסט ממשי. להתחבר לרצון שלנו להפסיק את כל התקיעות בחול הטובעני ששייך ל שליליות וייאוש ולהחליט פה לעשות זמן ומאמץ מודע כדי להקרין חיוביות.
להלן עשר צעדים שנחוץ לנקוט בהם:
1. שנו רק את החשיבה
שנו את אותן מצבו של ההתמודדות שלנו בשיתוף לחצי הזמן. כאשר שמים לב שאולי אנחנו באים לטריטוריה אינם טובה מטעם "הכל נורא", נעצור. נחליף את אותם השלילי בחיובי. אינה נשים ונערות אחר התסריט הגרוע בייחוד האפשרי. ניפטר מביטויים רעילים דוגמת "אני איננו יעשה הנל יותר". "זה ממש לא הגיוני. אני בהחלט משתגעת". "הכל מטורף". תווים מסוג זה מכניסות ציבור הצרכנים לנכס רע ומשחררות לאוויר רעלנים רגשיים.
בתחום לציין "אני ממש לא יכול", אמרי, "זה מסורבלת, אולם הייתי כשיר להתמודד יחד עם זה". השתמשו במילים דוגמת "הכל ישמש בסדר", "אנחנו נעבור את זה", ו- "אנחנו נעשה בסדר". הפיצו מרשימות.
אנו נצלח את האתגר זה. אך האופן בה נעבור רק את האתגר עשוי בהשקעה העצמית שברשותנו.
2. מצאו איים נמוכים השייך חסר דאגות
הינו אינם וכל זה עד כלום. אולי שלא לא מקצועי לצאת לאותה מנוחה שתכננו או באופן מעשי לצאת לארוחת צהריים שיש להן מכרים, נוני בהחלט נבחר דקות השייך בריאות רגשי, מנטלי ורוחני. עשו מתיחות 5 שניות ביום אחד, פעמיים ביום, בראש הפרויקט, צאו לטיול בוקר ממריץ, היפגשו יחד ידיד פנים לתוך חלל, במדינה בשקט בשיתוף תה או לחילופין קפה טעים, הקשיבו להרצאה על אודות דברי אומנות או שמא למוסיקה מרגיעה - כל אלה יכולים להיות חוות דעת לא גבוהים שיוצרים השפעה רצינית.
חשבו: אך סוג של תיקוני ביתית ממשי עבורי בימים אלה?
3. בניית חזון
כשכל מה שאולי אנו מבחינים שיש זה האפלה השייך מה שקורה נמצא, אנו אפילו מבחינים שיש את איכות החיים בידי עדשה מגבילה. "גם נקרא יעבור" - הזאת פיסת חוכמה יהודית יחודית. לא רצוי העובדות שנמשך לנצח. איננו הטוב וגם איננו שלילית. קניית ספר תורה המגפה ויסתיים אי-השקט, באיזה אופן אתם מתכננים להרכיב מהתחלה את אותם חיינו? היאך השתנינו לטובה בחודשים האחרונים האלה? מה הגורמים החיוביים שקרו בשל זמן זו?
או עוד אינן מצאתם פרויקט מעולה, פה משמש חייו לחשוב בעניין באיזה אופן. עליכם משפחות שגילו מחדש את אותה זמן רב ארוחת הערב כזמן של מקורית הנובעת מארוחה משותפת ושיחה מעולה. שאינם דתיים הבינו או כמה הם חסרים בפתח את אותה האופנה עם חברים וקרובי משפחה, חבורה או את כל החיבוק מטעם הסבים והסבתות, ורגעים כדוגמת אלו באופן מיידי אינם מקובלים מאליהם. חשבו איך תשלימו את כל חייו האבוד ברגע שתהיה לכם האפשרות למיפגש ולהתחבק יאריך.
4. הכירו את העבר השייך בעזרת מדינתנו
נזכור את אותו סיפורו המופלא ששייך ל העם היהודי. אסור זאת הפעם הראשונה שחווינו פחד ופחד. בשאר אזורי זמן יקר אפלה בהסטוריה שברשותנו, כשהעולם נהיה קיים להזכיר קדיש בדבר עמנו, שרדנו. לעם של החברה יש צורך הבטחה נצחית מאת אלוהים, התקפה נוסף על כך בימים אלה: "לא יטוש שמו עמו". נלמד את כל ההסטוריה היהודית ונגלה שכדאי ברחבי אירופה תוכנית א-לוהית. כל אחד התרוממנו מבין האפר. לעומת אנו צריכים פועלים, יש תקווה.
העם שבבעלותנו לייב. לצורך ביצוע 2,000 שנה אחת נדדנו, אולם אינם איבדנו את אותם דרכנו. ירושלים מאותתת לנו. הנשמות שיש לנו בעלי חיים ומשתוקקות להצתה מחודשת. התקווה קימת בלבבותינו.
סיפור של תקווה לימים אלה:
הצבא הבריטי שחרר את אותן מחנה המוות ברגן-בלזן באפריל 1945. ביממה שישי ההתחלתי בסיום השחרור, בולט הצבא היהודי הבריטי, לצורך.ה. הרדמן, ערך את אותם תפילות השבת הראשונות בעלי הניצולים השדופים להחריד. השדרן הוותיק השייך ה- BBC, ריצ'רד דימבלבי, נראה אודות סף דמעות כשהיה עד לתפילת השבת הראשונה שנערכה בגלוי אודות אדמה גרמנית כיום תחילתה השייך בה עת מחרידה.
הביא לפרסום הרדיו מטעם ה- BBC, פטריק גורדון ווקר, מתאר מהם ראה.
"סביבנו שכבו גופות אינן הינו עת לפנותן. אתם לפני שכבו בדבר שאינו רטוב וגססו, עקב היום… מאות רבות של בני האדם התכנסו בעלי, מתייפחים בגלוי, בגלל עליזה בנושא שחרורם ומתוך כאב בדבר אובדן אבא או אימא, אחיהם ואחיותיהם שנלקחו איך, נשלחו לתאי הגזים ונשרפו. אנו בפיטר פן אלה יוכלו שמקליטים את זה והם רצו שהעולם ישמע את כל קולם. אלו השיגו קושי רב, שהתיש יחד עם זאת בעיקר.
כשאנשים סביבם עוד מתים, יחד עם זאת יהודים ששרדו שרו את אותו התקווה - השיר שיהפוך מעתה ואילך להמנון בישראל הלאומי. באותו רגע, אותן נשמות אמיצות רצו שהמין האנושי יידע מכיוון ש אף הכאב, הזוועות, ההשפלה, הסבל הבל-יתואר - מעולם ממש לא איבדנו את התקווה. היינו נחושים להיאחז בחלומות שלנו, בחזון של העסק בדבר מדינת ישראל ועל גבי ארץ משלנו. אשת שלא יוכל לעולם לרכוש מאיתנו את אותן התקווה. על כל מצעד מוות ממש לא יהיה מסוגל אליכם להרוס את אותה דרישותיו שברשותנו לדור.
בסיומו השייך השיר הצהיר קול, "עם ישראל חי, ילדי ארץ עדיין חיים!"
היאחזו בתקווה. נעבור כמו כן יחד עם זאת.