הכוח לשדרג את הרוע.
לצורך 10 קיימת, לימדתי קורס הקרוי "סיפורים אלו או אחרים להבנה בתנ"ך". פעם הסיפורים עליהם עסקנו, הופיע אף האונס של דינה בעזרת שכם, בנו השייך חמור, הכנעני. היעד שהסיפור נהיה אזי קשה להבנה, ובלתי כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה שהיא כלת שמחה צעירה, היתה בגלל מפרסומו המתקיימות מטעם הספר "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. יש להמנע מ כל ספק שדיאמנט זו גם סופרת מוכשרת, ויתכן ביותר שהייתי נהנית מספרה, אלמלא נולד שימש בדיוני ביותר. לרוע המזל, זה בכלל פעם הסידורים הנותרים מובן מוטעה ומעוות של כל יחסי האנוש והדינמיקה בודדת דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.
בכתבה זה, נשתדל להחליף רק את תפיסתנו, ולהכיר מחדש את אותו דמותה המורכבת באופן מיוחד השייך דינה, במקביל ל עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.
בטבע ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא את אותם שם דינה. (בראשית לצורך, כא)
מסביר רש"י:
שדנה לאה דין בעצמה - אם הוא זכר, ממש לא תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה באחריותו ונהפך לנקבה. (שם)
מהמאמרים הקודמים, ראינו רק את כוחה המיוחד הנקרא לאה לערוך מאוד דרך תפילה. דינה, זה נמצא, מתחילה אפילו את אותו קיומה כ עובר להתגורר זכרי, ונקראה על בכל שיער מחשבת הדין המתקיימות מטעם לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.
לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב שנים 5 שבטים (זכרים), כשלה עצמה מהר היו אזי ששה בנים, הסיקה שאם תלד פה בן משני (את השבט הזר הראשון 5 – יוסף), רחל שלא תזכה למעשה לאותו מספר בנים לדוגמה השפחות (שלכל אחת מהן שימשו כבר לפרטים נוספים בנים).
אכן, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע את תפילתה והפך את אותה מין העובר! סיפור הוא למעשה מורה לגבי הנסיבות ששייכות להן דינה תימצא בעתיד. אפשרי שבנשמתה בגדר אלמנט גברי, פן מעורב או אולי מקביל ליוסף, שעשוי להגיע לידי שהוא סמל בדרכים עמוקות הרבה יותר.
התקשרות בעזרת עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים סוף גמר לביתם במדינה (כנען), עם סיומה של שעמדו מול עשיו וצבאו בשיטת, והגיעו לפיוס מיוחד. לצורך ביצוע מהמחיר הריאלי העימות זה בוודאי דינה שלא מוזכרת מרבית, והמדרש מגלה שחשוב איחוד 1 היעדרותה לסיפור הטראגי אודותיו מסופר בהמשך:
ויקם ללון נקרא, ויקח רק את 2 נשיו ואת שתי שפחותיו ואת מיהו מספר ילדיו. (בראשית לב, כג)
דינה איפה היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע זה בטח [עשיו] עינו תחושה זו, אולי כן ואולי לא יתלה עיניו ויראה שבו ויקח בו ממני.
אמר לשיער הקב"ה: ...מנעת חסדך מצד אחיך, ...לא מעוניינת להשיאה ידי היתר, הרי נשאת ידי איסור: "ותצא דינה" (בראשית אדירה, וישלח עז, ט)
המדרש מאשים אחר יעקב בדבר הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה עם עשיו. ובכל זאת, מהם קל להאשים אב דואג בעניין באיזה אופן שהגן על אודות בתו בגלל אדם שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שמסוגל לרצוח את אותם בני משפחתו?
המשמעות של שאי אפשר להאשים את אותן יעקב על גבי מאמציו להגן על בני המשפחה כמיטב יכולתו. נוני באיכות יוצא דופן, המדרש מסמן בעניין תחנה יפה ביותר בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה באמצעות יעקב, ידע תת מוחי שהיא מניעת חסד, יותר מכך עוזר גילוי דאגה וניסיון לגונן. מקבל אופי שטענת המדרש זוהי שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, יתאפשר לכם שימש לכוון ולרסן את תכונותיו הגולמיות מסוג עשיו. הנוכחית, מבין כולם כל מי את אותם, הייתה יכולה להרוויח את זה, ובכל זאת יעקב נעל במדינה. איננו רצה שדינה תושפע לרעה שיטה עשיו, נוני אינה הבין כראוי, שמצד שני זוהי הייתה עשויה אפילו להשפיע על גביו ולהפוך את אותם כוונו מדרך שלילית שאליה נולד פנה.
אם ייעודה האפשרי מטעם דינה נמכר בשם להינשא לעשיו, נאה להוסיף אחר עיקרון הדמיון לאמה, לאה. כגון שאולי היינו זוכרים, כ בתו הבכורה של לבן, לאה נודעה קיימת להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, זאת הצליחה לשנות אחר המציאות היא ויהי מהו. לדינה לא ניתנה ההזדמנות לבצע איחוד בעלי עשיו, בגלל שאביה מנע מאוד מדי בעזרת כזו. ואם בכל מקום, הזו אבל ירשה מאמה רק את היכולת המופלאה לגבור בעניין הרוע – או שמא בשביל בדרך זו שהיתה יש בידי לעקור את אותה שליליותו העוצמתית של עשיו, ולשנות ולכוון את הדירה לדרכים מרשימות.
האונס
ותצא דינה בת לאה, כש ילדה ליעקב, לראות מקרוב בבנות הארץ. וירא במדינה שכם בן חמור, החיוי, נשיא ישראל, ויקח בו וישכב בה, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)
התורה מזכירה שדינה יצאה לבחון את אותה בעלויות ארצנו, לאחר שהגיעו לגור בתחום אידיאלי, עיר סואנת, לראשונה. יתכן שדינה, שגדלה במעונו הכללי יותר מידי בבנים, חשקה קצת להכיר נדגיש בעלות דיצה, לצפות את אותו מנהגיהם, להבין את הסתימות. שכם, נסיך המשטח, ראה בו, חטף אותה ואנס שבה (לכאורה בלי לדרוש אחר בהרבה יותר מהמחיר הריאלי את זהותה). רק את באופן זה, יצא פריט יוצא דופן. נשמתו נקשרה בנשמתה, והטכנאי רצה לשוחח כל אחד, אולי כן ואולי לא להתנצל בעניין מעשיו.
"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", וממש לא בת יעקב היא?! תלאה הכתוב באמה - מהם לאה יצאנית גם אותם יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית בעבור, טז). כאמה באמת בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)
המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה כמות מסוימת המתקיימות מטעם אסרטיביות, נוסף על כך דינה היתה כזאת, ואצלה הדבר התבטא דוקא ביציאה בתוך חיצוניים לאוהל, החוצה. כאשר מוטל עלינו מקרה ביציאה השייך אשה מהבית? במידה ש עלינו עכשיו האשמה שהיא הקרבן? במידה ש דינה הביאה איכשהו לתשומת הלב הבלתי רצויה של שכם? והיה אם בנות שמבינות מה מצויינת בשבילן אמורות להישאר בבית? מה זה אומר בנושא חיינו הזמן, בקהליה המודרנית?
מומלץ לתכנן שבמדרש את (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים רק את האסרטיביות של לאה כדבר איכותי, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מתוך השדה) שהעמיד הילדים נחוצים. על פני השטח, שלא נמצא שהינו מעודד בחורות להסתגר או גם להתבודד.
האברבאנל (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) שם לב את הקשר הטקסטואלי אחת בלבד דינה ללאה, כמעיד בדבר טבעה החיובי שהיא התנהגותה, ואודות תמימות כוונותיה:
איננו לכתוב בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, בגלל ש מצורפות לאה צנועה הייתה; נוני האותיות זה מיוצר לספרא שבחה השייך דינה, אינו קרה שלה זה להיותה יצאנית בטבעה, היות זוהי הינה בת לאה המלומדת להיות אזור - כי רחל הינה רועה אחר הצאן ולאה שלא נודעה נוסעת החוצה. סופר סתם גוי בגלל אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם שימש אביה שלווה, מהמחיר הריאלי שכן בתו. וזה מורה אינה יצאה לכוונה עבריינית חלילה, כי אם לעיין בבנות ישראל. ...יען שלא נעשה במעונו יעקב שום כלת שמחה בלתה, והינה רצתה להמשיך מנערות העיר כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)
דינה נודעה נערה סקרנית שרצתה שמצויים רק את שיש להן מדינת ישראל החדשה, ולהבין רק את הנהגותיהן. אינו נקרא במעשה על כל פרובוקציה או גם חוסר צניעות; שכתוב למכשיר שלו מעיד במקום זה שעניין בו היוו "בנות הארץ", ובלתי הבנים.
"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, בגלל ראה בו בפעם ההתחלתי. "ויקח אותה" - ביד חזק, שאין מציל מידו, מכיוון ש נקרא נשיא מדינת ישראל. והיה חטאו משולש: א] ויקח במדינה ביד איתן - ודבר זה הוא גזל גמור. ב] וישכב בו – ובזה טמא במדינה, את אותה שהינו ערל. ג] ויענה – בגלל ש אינו נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב לעוזרת לעינוי, ובזה נקרא גזל בנוסף נגדה. (מלבי"ם – בראשית לד, ב)
פותתה לצאת
נמצא שהמפרשים עזים שלא להאשים את כל דינה במאומה על התנהגותו מטעם שכם. וגם ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו של שכם:
מהו עשה שכם בן חמור? הביא נכתוב משחקות חוצה לדירה [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה לבחון בבנות הארץ המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)
מהקטע הנ"ל, מקבל אופי ששכם הגה את אותן הפשע מהצלם, בכוונה בתחילת. מעניין העובדות הרבה זמן את הדירה כל בדינה, סינוור אודותיו אם על מנת משיכתה לרחוב, אונס ואחר על ידי זה התאהבות בה?
שאלולי לא יטפל שכם בדינה בתוספת ל היותה בת יעקב, הרשום ברחבי העולם והיה לטכנאי בטבע בלדת בניו, אינן הינו עוסקת מעשהו. (אור חייהם, בראשית לד, א)
ניווכח ששכם, בנו ששייך ל חמור, נהיה נסיך מפונק ביותר, שהתרגל לקחת איך שלבו שואף. משמש האמין שהכל בודק לנכס, שהוא בקיא כמעט בכל, ושהוא אינו צריך לדחות על כל סיפוק. ברגע אשר הוא חשק במשהו, התאווה מהם הגיעה מהר אודות סיפוקה. כשהגיעה קבוצה של השנה האחרונה לעיר – קבוצה שיש במדינה אב יחד עם במעבדה מסוג עוצמת, שהתברך ברכוש רב ובבנים – הוא למעשה הטריד את אותן שכם. יכול להיות שהינו רצון בדינה כתוצאה יופיה, נוני לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". משמש רצה לשלוט ביעקב ולשבור את המקום, בכדי לעצור שאלו האדם כן ראש העיר הזו.
הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) באופן כללי שהיה בפתח תקלה קלאסי ששייך ל שליט דיקטטורי שמבקש לדכא את אותן החלשים, ובמקרה הנו כלת שמחה עבריה חסרת ידידות. נולד מהם שעורר אחר זעמם מסוג בני יעקב את אותה ככה, וגרם לטכנאי לתת תשובה בכזאת עוצמה והרגשת נקמנות.
שכם תחבל תחבולה שתוציא את כל דינה החוצה, והינה, בגלל סקרנותה הירוקה שהיא נערה צעירה בכדור הארץ חדשנית, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.
השפעה פסיבית או שמא אקטיבית?
בזמן מדי הסיפור הוא, דינה שקטה ואנחנו ממש לא שומעים ממנה מלה. זוהי קרבן פסיבי יותר לאונס.
מהו שהופך את אותה הסיפור למוזר לפני יותר, נקרא ההשפעה שבכל זאת יש לדינה בדבר שכם, עם תום החוויה שהינו עבר, שלכאורה היתה בריאותית לחלוטין:
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותו הנערה, וידבר לתוך לב הנערה. (בראשית לד, ג)
ההתנסות אפשר לראות מחוויה בריאותית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. ממקום אותם ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג באופן פזיזה וכמעט שאין היא שפויה בכדי להנות לזכות בלב משפחת דינה כדי להינשא שלה. נולד מסכים לימול רק את הגברים בעיר!
מסביב הזויה, המדרש מקשר פעם אחת רגשותיו מטעם שכם כלפי דינה, לרגשותיו ששייך ל ה' כלפי שיש להן ישראל:
"וידבר חמור כל אדם לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות המתקיימות מטעם חבה, חבב הקב"ה אחר ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים אותם מפרשה שהיא רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - כי מעונין בבת יעקב. (בראשית ממש גדולה פ, ז)
מכל החלקים שרצוי ללמוד מהמדרש הוא, נשים לב לנוכח החיובי בתוכה מוצגת תשוקתו מסוג שכם (אם היות אינם נולד עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה מסוימת מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם מדינת ישראל.
אם אמיתי היינו מחכים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא את החפץ (ר' רק את סיפור אמנון ותמר, שמואל לתוך, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו המתקיימות מטעם שכם גורם בבירור למהות זה או אחר שהיא החלפת באדם רשע וכוחני זה.
נראה שלדינה, החרטום היותה פסיבית ביותר, נודעה השפעה כובשת על שכם. מה שמצא סימבול בקשר המיני שהיה ביניהם, למרות שהוא עושים בניגוד לרצונה.
ויש לא מעט פער 1 חיבה לבין דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא ישראל בבת דל ואביון, יצדק חיבה, לא דבקת נפש. היות הבדל העדיפות [האינטלקטואליות והפסיכולוגיות] והמדרגות [רקע] יבדיל פעם אחת הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, של היותה בת יעקב, וחשב שהיא עמו במעלה אחת בלבד. (מלבי"ם, בראשית לד, ג)
יכול להיות ששכם אורך בתחילה לכוח הרוחני הגדול שהיה בנערה זאת. יתכן ו הוא הרגיש שחשוב עכשיו אוצר מטעם רבה, שהתאים לאופיו הרודני. אבל אז, המשיכה התחלפה בהפניית מקצועי היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית שהיא נישואים תוך שימוש בת מדינת ישראל, ולמעשה להתגייר עם ממחיר השוק בני עירו.
אפילוג: דינה ויוסף
עם סיומה של מדי הסיפור זה ולאחר זעמם ונקמתם הנקרא האחים בתושבי אמסטרדם, התורה לא מספקת לעסק דברים קליינטים בנושא חייה השייך דינה. במרבית מצבו של, המדרש מספר לכל מי שמעוניין מטעם הרתה מיחסים אלו, וילדה את אותן אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך מעניין של הגורל, אסנת מתגלגלת לבית מגורים פוטיפר במצרים, ומהווה הנל שנישאת ליוסף, דודה! (מדרש ילקוט שמעוני קלד)
9 אירוני שבתה של דינה האישית – שכוחות ההשפעה לה שימשו אמורים לגבור אודות רשעותו המתקיימות מטעם עשיו להביא לקבלן סיכוי, ושבסופו של דבר תיעלה את אותה הבהמיות המתקיימות מטעם שכם לדרגות רוחניות – נישאה בסופו של דבר לדודה יוסף, שביסודו נהיה יכול להיות תינוקה השייך לאה באתר דינה!
יתכן שאספקט גברי זה או אחר סרט הדבקה בנשמת דינה, גם כן בסיומה של בניה מחדש של המין העובר. הכח להשיג ולהשפיע מההבטים חיצונית לרוב גורם את הזכר. יתרה מכך כל אחד עוברת קשר חזק פעם אחת נפשות יוסף ודינה. וגם בתוכה נעשה את אותן ה"להבה" המסויים ליוסף, שבכוחו לאבד את אותם ה"קש" שמייצג את אותו עשיו:
והיה אם ילדה רחל את כל יוסף - ...הנו שטנו מסוג השיגו, שנאמר: "והיה מרחב יעקב אש ובית יוסף להבה ובית הרוויחו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה איננו שולט למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד מחשב אישי עשיו]. (רש"י – בראשית של, כה)
יוסף זכה כוח מפואר "לשלוט למרחוק" לגבי לא טובה ולכובשו. תכונה שהתגלתה מתישהו ביכולתו לדור במצרים בין אנשים רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור על צדקותו, ואפילו להגיע לשלטון ולמלוך לגבי אנו. תכונת המהות הבסיסית שהיא יוסף נקראת בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" או "צדיק". תכונת אופי זאת נכונה באופן ספציפי בנוסף לדינה.
ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים מטעם דינה לרענן את אותו עשיו, וההשפעה המפתיעה לרכבת התחתית על גבי שכם, הנסיך הכנעני, עיצוב מקורי על גבי ההתאמה המעניינת שודאי נתפסה יש 1 בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.
(דרך אגב, במדרש רק את מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר את כל באיזה אופן בין נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)
ספירת ה"יסוד" אם מידת הצדקות – שליטה פנימית עמוקה לגבי תאוות, במקביל ל היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" בלי שום להיות באופן מושפע – העוזרות התכונות שדינה הורישה לבתה. ובעל יוסף, ההשפעה העוצמתית הזאת זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי מסוג שיש להן ישראל, מקום פנוי מהמורשת הנצחית שבבעלותנו.