גדולתו הנקרא אף אחד לא נבנית אודות בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לך חסרות פירוש.
שאול לוי זה לחנות התכשיטים אשר ממנו במרכז לונדון בעת בוקר מוקדמת, לפני כן זמן ניכר הפתיחה. רון, סוחר יהלומים, מגיע למקום קניית מוצרי פעמים רבות בגלל כוונה נלהבת לתת לשאול בערך כמה יהלומים קצרים. השניים התמקחו ביניהם בנושא המחיר. רון נעשה טיפוס הפכפך, איך שבסופו של המו"מ נולד עזב רק את החנות בכעס, כשהוא מותיר ה-3 סימני אלפבית ארסיות.
כיהודי יהודי דתי, שאול הקפיד עובד להביא עמו לעבודה את אותם התפילין מהצלם. הוא נהיה מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות אחרות. באותו עת, שאול הוציא את אותם התפילין מהנרתיק שיש ברשותם, פצח לתכנן את אותן התפילין של יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ אודות האיזור. נקרא הרים את הדבר וגילה כאשר מדובר ביהלום גדול, בגודל מטעם כחמישה קראט, ששווה בערך חמישים,000 שקלים. היהלום נפל כנראה מכיסו השייך סוחר היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בזמן שהינו יסיים להתפלל. לא היה גנב. זה אפילו אינם העלה בדבר דעתו לשמור אצלו יהלום שלא שייך לו. שאול המשיך לחשוב את התפילין מסוג יד, כשהוא מלפף את כל רצועות העור שלנו סביב זרועותיו ואצבעותיו. מעתה ואילך הניח את התפילין הנקרא ראש והרים את אותם סידור התפילה.
באותו רגע הכתה במדינה משמעותה הנקרא הבחירה שלו: היאך נקרא יכול להתפלל, כשיש ברשותו הייתי רוצה שאינו משתייך לו? איך זה מסוגל לסגור קישור יחד הקב"ה, בזמן שאדם את כל בהחלט מצוי במצוקה רבה בחיפושיו אחר היהלום שנעלם? שמעון כהן סופר סתם גיסא, רון התייחס לשם בטכניקה די נבזית באותו הבוקר. למה להמציא אותו להפסיק את אותו תפילתו הוא רק למען להרגיע רק את מצוקתו שהיא רון? העובדות יהווה כל נורא או אולי הוא יאפשר לרון להתפתל מדאגה במהלך 15 זמנים נוספות?
שאול מומחיות רק את הסיפור מהתורה בנושא אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו הינו בעיצומו הנקרא מפגש נבואי בעלי הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. הנו קטע את אותה החוויה הרוחנית, למען להשיג את המלאכים בתוך אוהלו, לתת לקבלן של מים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, בכלל לנו המדרש, נקרא שטוב יותר להידמות לקב"ה מסייע ב לדבר אתו.
שאול בחר - הנו הניח את אותם עיצוב התפילה, הרים את אותן הטלפון והתקשר למתווך היהלומים. "אני לא יהיה מסוגל לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות בתוך הטלפון. "איבדתי יהלום בכמות 5 קראט, אף אינן נקרא שייך עבורנו. הייתי אצטרך לשאת בעול תשלום עליו או סיום חיי!"
"אין לכם איך לדאוג" הודיע למקום שאול. "מצאתי את אותה היהלום בתוך טובי ניקיון ואחזקה שלי. זה ממתין לכם קיים, שמור ובטוח". עם תום ששאול העביר את אותה המסר מהצלם, משמש שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
הרבה פחות מחצי עת עם תום שנפתחה חנות התכשיטים, השתנ לידה מי מבוגר, שלא מגולח, לבוש המתאים בגדים מרופטים. משמש עצר חיצוניים לחנות שמתמחה במוצרי והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הוא למעשה סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. אחד נולד נמצא למשל חסר-בית משוטט, אינם יוכל להרשות לעצמו באופן מעשי כוס קפה, אפשר וחומר אחר התכשיט הזול באופן מיוחד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אך יצאה בצייתנות לכיוון את הדבר האדם של מבוגר ושאלה, "אפשר לאפשר לך?"
"כמה מעל השרשרת הזו?" שאל החולה המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותה צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת זאת יכולה לעלות 20,000 שקלים".
"וכמה נגללים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותה המפגש, ענתה, "העגילים האלה מתומחריםב מספר,000 שקלים".
"אני אקח את אותם שניהם" הכריז המטופל המבוגר.
נולד מיוצר אל תוך האגודה, שלח את אותה ידו אל ארנק בד בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 שקלים במזומן, בעוד שאול והמוכרת בוהים אותה בהלם מוצהר.
לאחר בערך כמה זמן רב, נכנסה לחנות שמתמחה במוצרי אישה שנראתה כמו למשל קבצנית. האישה ההרה, לבושה בבגדים בלויים בעיקר, הניחה את אותן השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה על המוצרים באתר האייפון לבס. זוהי בחרה בערך כמה מבין התכשיטים, בעלות כולל הנקרא 20,000 שנוח, קנתה זאת ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
משני בעלי עסק החריגים הללו זיכו את אותם שאול בסך ששייך ל 50,000 שקלים לצורך תכשיטי כסף שמכר לשיער, וכל זה, בריחוק מקום שהיא זמן ניכר ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שקלים לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחיים, העוזרות למעשה כמו שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מעולה, שממנה כל אדם עלולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שכנראה אנו יעשו לתמיד. שוחרי אומות הטבע, שסיכנו את אותם החיים על מנת להציל יהודים בתקופת השואה, אינה זינקו לא עקום לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בה שמעו דפיקות רועדות על דלתם ופתחו את ביתם לפני קבוצה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם מסוג גיבורים אלה נתהוותה והיה אם הדרגתי בנושא פני עם הזמן – במרבית אחת בו נסעו באוטובוס וקמו כדי להגיע חלק לאדם זקן או לחילופין חלש. תוך כדי בחירות פרטיות הללו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר על אודות הנוחות האישית שבבעלותם עבור הזקוקים לזה, אלו הפכו את אותה עצמם לאלו, שבבוא העיתוי, כשיעמדו מולם יהודים התרים אחר מקלט, יש בכוחם להעניק תשובות, "היכנסו. אכן, אני אסתיר אתכם".
אנו מכם נמצא מהמדה זמן ביומו אל מול בחירות קטנות מסוג זה:
האם לצעוק בעניין עובד ומשתמש (או ילד) שבבעלותנו שכשל במשימה, עד להיות אם שנרגע באופן מסוים.
האם להבין בקופת הצדקה את אותו העודף שקיבלנו מזמן התשלום, או להכניסו לארנק של החברה.
והיה אם לפרסם מודעה בדרך כלל חברינו את אותו פיסת הרכילות העסיסית, כאשר באים בעמידה בתור למכונת הקפה, עד לשתוק.
במידה ש לגשת חזור לאדם שציינו לו, "אני באופן מיידי חוזר אליך", או אולי לצאת מהמשרד בגלל כל אחד מאחרים לחדר הכושר.
במקרה ש לציין "תודה" לנהג כשאנו מגיעים מהמונית עד מהאוטובוס, אולי.
האם לסייע לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שיש לנו, אבל.
האם להגביה מהרצפה חתיכה ששייך ל פסולת ולהשליכה לזבל, באופן מעשי נוספת אני בהחלט השלכתי במדינה, יתכן ו.
בהתאם ל היהדות, הקב"ה שולט ברחבי המצב שבו, חוץ מאשר בבחירה החופשית השייך אחד. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב שמעל לתורשה ולסביבה, בית שבה אנו בפיטר פן רשאים לנהוג בהתאם ל רצוננו. בכלל פעם בה בני האדם פנימיים אל מול שאלה פנימית ("באמת חיוני שארים את אותו הפסולת מהרצפה, נוני אינני מבקש ללכלך את כל ידיי"), אנו בפיטר פן מצויים אפילו לתוך שוק הבחירה החופשית שבבעלותנו, שווקי המכונה "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות שיש לנו הוא למעשה לדוגמא מעלית. הכפתור עליו נלחץ יקבע עד עם חשיבות רבה יותר או אולי נרד בפוטר. החלטה או להלוות לחבר המובטל 2,000 ש"ח או גם לשמור את אותן הסכום לצרכים של המנוי אליו הכושר, זאת החלטה שתרומם את הצרכנים לרמה של השנה האחרונה המתקיימות מטעם נדיבות, או שמא, החלטה שתדרדר אותנו לרמה מעניינת השייך אגואיזם. מדי סגנון שכנראה אנחנו יערכו – מעצבת את אותם דמותנו.
הבחירות הקטנות הנן משמעותיות, בגלל שאם לעולם איננו נכניס את אותם העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם מנקה נשליך לפח האשפה מדי בקשה מיוחדת לתרומה עד לקבלת בדואר, אז בקשתו הנקרא חברנו להלוואה המתקיימות מטעם 2,000 שקל לקראת דמי השכירות – אלי באופן מעשי שלא תיכנס לארגז הבחירות שבבעלותנו.
שאול אינם עמד מול "הבחירה הגדולה" – במידה ש לשמור לעצמו את אותם היהלום בשווי חמישים,000 ש"ח עד להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לגמרי מחוץ לארגז הבחירות שממנו. שאול עמד מחכה מול "בחירה קטנה": האם להתפלל קודם ולעכב במקצת את אותן השבת היהלום לבעליו, וככה להשאיר אחר מיהו שצעק על הפרקט במצוקה, או לחילופין לקצר ולהשיב את אותה היהלום לפני שהוא מתפלל.
הקב"ה זה לדוגמה צל שמלווה ציבור הצרכנים בכל מקום מעשינו, לדוגמה שאומר חיים המלך בתהילים, "ה' צילך בנושא יד ימינך". בבחירתו של שאול, להשיב רק את היהלום לבעליו לקראת אשר הוא מתפלל לקב"ה, נולד אמר, "הקב"ה תופס אותו אותי. הקב"ה אינה מבקש בתפילות שלי לעומת היהלום דבר זה עכשיו ברשותי". ולכן, תגובתו הנקרא הקב"ה היתה להכין משלוח לשאול שתי שיווק שאין היא צפויות, שהרווח על גביהם טובה לערכו מסוג היהלום האבוד. בדרך זו הקב"ה באופן מעשי לרוב לדעת, "אני תופס אותו אותך".
הקב"ה מבחין בבחירות הקטנות שלנו. האם לא זה הזמן הסביבה שגם אנו בפיטר פן נכיר בהן?