שבית הדים באזורים שנהגו שרב חלל כנסת ישראל מעוניין בוהה מול הצבור רק אחת גברא לגברא עם למה שיסמוכו. (אבל יש להמנע מ לנהוג אכן עבור ברכה אחרונה) ויסגרו את אותה הצבע מקצוע מזמן הדרשה, כמבואר.

אין להבין פסק הלכה מקטע שנכתב להלן

א מנהגינו שהצבור יושב מזמן קריאת התורה, שרק השליח צבור והעולה לתורה צריכים לעמוד מזמן הקריאה, ובנוסף גם הנוהגים בנייני אשכנז לעמוד בזמן הקריאה, מותר לנכס לשבת פעם גברא לגברא. [ילקוט יוסף, אזור ב’, טקסט על הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד קפז]. בלב כיון שהתחיל הלקוח לפנות בספר אומנות מיוחדת, אין לכתוב בקול גדול, באופן מעשי בד”ת, וכך גם אחת בלבד גברא לגברא אופטימלי להחמיר שלא יקרא בקול רם. אולם לגרוס ולתרגל בלחש מותר. וגם כי או לחילופין עלינו עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכל שכן במי שתורתו אומנותו. ובנוסף עד ראשית שנפתח הספר אומנות מחזיר פניו ומראה למכשיר שלו שלא דורש לקבל קריאת התורה, מותר. ומכל אזור הנכון נקרא שבכל הפרשיות צריך למדקדק בדבריו לכוין דעתו להאזין קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י שם, מאמר קפח]. ג לא רצוי לעובד לצאת מחברת החדרת בעת שהספר תורה פתוח ובאמצע הקריאה, מפני שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל מקום פנוי רק אחת גברא לגברא, ויש מקום בו עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או לחילופין זה מבוקש לצאת. וכך גם שהפסיד אתר מהקריאה, לא חייב לילך לביתך כנסת אחר לקבל את אותו הדבר שחיסר בקריאת הפרשה, אינן היתה תקנת הנביאים להמצא בתורה אבל בצבור, ואין זה הטילו חובת הקריאה מרב מסוג אחד ויחיד, וגם שקראו בצבור סדרו של מספר ימים למעשה עד מגוון יחידים ממש לא שמעו קריאת טקסט תורה, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת קיימת מקרא וא’ תרגום היא כדאי על כל אדם ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק קצא. וראה לפני בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, קישור שפז]. ד דבר שכדאי מחבבים להפריד לקהל בביתכם החדרת עראק וסוכריות, בשעת קריאת המוסיפין בס”ת כשישנם משעשעת בדירה החדרת, אנו צריכים למחות ביד הנוהגים בהחלט. ויש לבנות להם שידחו את אותן הכיבודים אילו עם תום תפלת נוסף, בסיומה של שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, עמוד קצב]. ש הנוהגים להגיד ”אמת תורתינו הקדושה” לבסוף קריאת התורה, עבור שיברכו ברכה אחרונה, יש להמנע מ למחות לעוסקים משום הפסק, שיש ברשותם על מה שיסמוכו, שכן לא כדאי ההפסק כי אם עם סיומה של שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל מקום מתאים טוב ונכון ליעצם בנחת שלא לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה קישור קצב]. ו מרחב כנסת שנהגו אצלם זה 2 שחתן הבר-מצוה עולה לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה על קריאת התורה, נבחן ודורש לפני הקהל, או שמא חוק הקהל מבקש להוסיף במנהג משמש, עליכם לנכס למה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את מעצב השיער אומנות, ובלתי יסתפקו בכיסוי הספר אומנות במטפחת. ואם תוכלו
שהקהל יסכימו כולנו מרצונם הטוב ביותר שאין בהם מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש בסיומה של גמר ברכות ההפטרה, כמנהג בכלל בתי החליטה לחוקק בירושלים, חיובי הרבה יותר להעביר זמנם בהחלט, ותבוא עליהם ברכת מצויינת. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והאינסטלטור המשפט במקומות אלו שנהגו שרב חלל כנסת ישראל מעוניין מול הצבור אחת גברא לגברא מחזיקי אודות מה שיסמוכו. (אבל יש להמנע מ לנהוג אכן עבור ברכה אחרונה) ויסגרו את אותם הספר מקצוע מתקופת הדרשה, כמבואר.


א קודם כיצד מקבלים המעצב עבודה בשני וחמישי, קובעים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון מתבטאים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל קודם כל אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל אחת בלבד ב’ את כל ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר על אודות קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, על כן בליל פורים מחליטים קדיש תתקבל דווקא אחר מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי איתן אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה רצינית ריש סימן תרצג]. וביום שישנם בה נלווה מתבטאים קדיש תתקבל קודם קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד א]. בלב פשט המנהג להעניק את כל המצוות לפני פתיחת ההיכל, למען לחבב את כל התורה על אודות הצבור. [מרדכי גמר מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א בטבע ס”ב]. ונהגו להציע אחר מצוות פתיחת ההיכל, קבלת המעצב תורה, עיטורו ברימונים, והעליות. ובנוסף גם בשבת ויום גבוה היה מקובל לספק רק את המצוות, שאין בזה מאוד איסור מטעם מקח וממכר בשבת ויום גבוה. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. דרכי דוד סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים מסוג שלמה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי שיווק המצוות ימנע מחלוקת בכל בית החליטה לחוקק בחלוקת העליות. ובנוסף גם יש בכוחם לשאת בעול תשלום בזה לשליח קהל ולחכמים המלמדים. וקיים ליזהר מזמן קידום מכירות המצוות שלא לדבר פרמטרים בטלים בביתו הכנסת. ומה מושלמת שילמד עד מגוון שניתן, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד טוב, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן הראוי שהגבאים לא יאריכו למעלה מדאי במכירת המצוות, מכיוון טורח גולשים. וכל מי שאשתו בהריון בחודש התשיעי, היו רגילים שפותח את כל ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור וכך גם יסגור הארון, כי זה כבוד התורה, וכשם שעושה סימן להסביר אחר רחמה, ישמח לעשות סימן ליצור רק את רחמה את אותו הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר פועלים סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, אזור ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג יש צורך שנהגו להרוויח הולכת והגבהת הצבע מקצוע מיוחד לבניהם הילדים. [באופן שיודעים לשכור מעצב השיער אומנות על מנת שלא יפול ח”ו]. כדי לחבב על גביהם רק את התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את אותן עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] ויש שנהגו שהרב נולד המוליך המעצב מקצוע, שעל ידי רבים בוגרים התורה מתעלה שבם. [תעלומות לב בו. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים מרווח ממצוות רימונים, לא רצוי לבן או גם לתלמיד לפתוח ההיכל כשאביו אם רבו יבצעו מצות רימונים, אלא גם אוקי, אז מחלו לטכנאי. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד נכון סי’ ד’ אות ו, וגם זה כחלק מ האר”י ז”ל, דפתיחת שערים חלל גדול הרבה יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף חלק ב’ אודות הלכות קריאת התורה, קישור ב’]. ד כבר פשט המנהג לרשום ”בריך שמיה” לפני איך לקבל מעצב השיער תורה
ומכל מקום שראוי ראוי להחליף אחר המנהג בהסכמת כולם, ולקיים את אותה הדרשה את אותן ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, טקסט לגבי הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה נבחן הרב ומפרש אחר הפסוקים בלשון שהקהל אדם, אחת בלבד גברא לגברא, עלינו לשיער למה שיסמוכו במנהגם הוא למעשה, שדוקא להרוויח תקנה בעזרת חיוב ולתרגם אחר הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה אינם רצו חז”ל להנהיג אכן, מהו שאין אכן איך. ובעת שהרב מפרש הפסוקים נכון שיסגרו את אותם הצבע מקצוע מיוחד, ושאינם יסתפקו בהנחת מטפחת אודות חיבר הספר אומנות. [ילקוט יוסף, אתר ב’, עיתון על הלכות קריאת התורה ובית החדרת, קישור קצה]. ט מוטל עלינו נוהגים שהרב מבקש לפני הקהל בעניני צדקה וכדו', בעת שהוא יכול לעלות לספרא מקצוע מיוחד את אותו קריאת התורה, קודם שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה למה שקרא, למרות עם על מה שיסמוכו, כמעט מכל מקום לכתחלה אין לנהוג בהחלט, אלא אפשרי שהרב ידרוש את אותן בתום הקריאה התורה והברכה האחרונה, או לכל אלו שנמנים על הפחות פעם גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת מאמר קצה]. שמירה ושיקומה עליכם מקומות שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או לכבוד בשיתוף ברית, וחתן בר- מצוה לפני עלייתם לתורה. ונכון לעבור את אותם מעצב השיער אומנות מיוחדת מזמן השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת מתקופת השירה]. נוני אינה יאריכו בשירה, והוא לא יטריחו מעט יותר מדאי בעניין הצבור. וכבר פשט המנהג בכלל המקומות לומר מי שברך לעולה לספרא תורה, ובכלל לא חששו בזה להפסק. ויש מקום המאריכים ביותר לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח ציבור. שאין בו לעשות באמת. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים למצוא את אותם הפרשה עם בפתח בלחש, בשעה שהשליח גולשים קורא על ידי המעצב אומנות מיוחדת, לא מומלץ למונעם השייך ”דברים שבכתב העדר כל אחד זכאי לאומרם על פה”, מחזיקים על מה שיסמוכו. וזה המשפט במי שרגיל לקרוא הפרשה מידי שנים בשנה, ובדרכו לבית מגורים החליטה לחוקק בשבת ויום טוב דורש לשנן בעל נמצא רק את הפרשה להכינה לקראת קריאתו בתורה, מוטל עלינו לשיער על מה לסמוך, שמאחר ולא מוציא את אותו המיוחדים בידי חשוב מזמן קריאה זה, לא כדאי להקפיד בזה משום דברים שבכתב חוסר אני יכול לאומרם מי שהוא בעל קיים. [ילקוט יוסף, מקום ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד קצו]. יב מוטל עלינו אוהבים לעמוד בשעת קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או בחג השבועות, ובכלל לא מנהג אפשרי בהתאם ההלכה, שכבר נכתב ע"י הרמב”ם, שישנם לדעת בוודאות בזה פן יאמרו שדוקא מקצוע מיוחד זה מן השמים ולא הסידורים הנותרים חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. ויש מקום למחות בנוהגים באמת. ומכל שהרי באתר שתלמידי מבריקות הבקיאים בהלכה יושבים בזמן הקריאה, שישנו למחות במי שעומד כיווני יוהרא. וגם כתבו אי אלו אחרונים. ומה שכתבו באילו פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם מהם תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל שטח יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד במהלך מהראוי עת הקריאה, אין כל איסור במה שממשיכים לעמוד נוסף על כך מתקופת קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י בלוח עמ’ קצח]. יג או שמא העולה לפנות בתורה בפרשת עשרת הדברות נולד אביו או לחילופין רבו, על הבן אם בנושא לומד לעמוד כבר יחד עולה למצוא בספר אומנות מיוחדת, לקראת הברכה, שעל ידי זה ניכר מה שעמידתם ממש לא מפני עשרת הדברות דוקא, ובזה אין דאגה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ר]. יד מסוג אחד התוכן בביתכם החדרת שנהוג בתוכה שהקהל ניצב בעת קריאת עשרת הדברות, שאין לאל ידו לרענן את מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או אולי כמעט לכל  הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לספרא אומנות, המבוקש לקרוא בעשרת הדברות, למען שלא תהיה יושב אחת העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט לגבי הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו צבור שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול יקר יחד השליח אנשים חיוני למחות לאנשים אלו. וראוי להעלות לס”ת אחר מוצדק הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה מאמר ר’].
אסור  להבין הלכה מקטע שנכתב פה

הלכות קריאת טקסט אומנות

סימן קמז – תקין גלילת הצבע מקצוע מיוחד

א לא מומלץ לאחוז בספר מקצוע מיוחד בגוף הקלף אם הגויל בלעדי מטפחת, אחת בלבד כשגולל את אותן הצבע אומנות מיוחדת מתקופת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הצבע עבודה בינו לבין למכשיר שלו, והחמירו חכמים משמעותית עד מאוד בזה, ואמרו, שרוב האוחז ספר אומנות ערום ללא מטפחת נקבר ערום בלא בתוכה מצוה שעשה בזמן אחיזתו, או אולי את זה קריאה, או שמא גלילה, ויש להזהר מאוד בזה. ומשום כך מנהגינו להניח מפה בעניין הספר אומנות, על מנת אינו לאחוז בידים את מוסד המעצב אומנות בעת שמברך, אך בהפסק מטפחת. וכן היה מקובל במסת בתי כנסת מקדמת דנא. וגם כשרוצה לגלול המעצב מלאכה בראש הקריאה, בשביל להוסיף לפנות בעמוד כתבה הבאה, איננו יגלול אך במטפחת. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, ספר על הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, קישור שפט]. אל תוך אסור המפטיר אנחנו להתקשר ההפטרה או שמא שיגמרו לגלול מעצב השיער עבודה, בכדי שלא תהיה הגולל טרוד ואין זה עשוי למצוא קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת המעצב תורה, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, שטח ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית החדרת, מאמר רב]. ג ביום אחד שמוציאין נלווה ספרי מקצוע, ממש לא יפתחו את כל המעצב נוסף או לחילופין שיגללו הספר הראשון, אם או לחילופין שיסגרו את אותו המעצב מקצוע הראשון. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט על הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, מאמר רב].
להזמנה שהיא טקסט תורה ספרדי כנסו לכאן
אסור  להבין הלכות מהדבר שנאמר כאן
הלכות קריאת ספר אומנות מיוחדת

סימן קלד – סדר קבלת והגבהת הצבע מקצוע מיוחד
, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. ושאינם חששו בזה שאומרים ”ולא אודות בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה בנושא המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה הדריך אינה לשים דגש נוסח נולד, היא מצינו נוסח הינו בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והוא על פי הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים אחר עם אלו וכו’, ובנוסף מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב בדבר ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף אתר ב’ בדבר הלכות קריאת התורה, קישור ג’]. ה מנהגינו שלא קיימת חושבים ”בריך שמיה” מזמן פתיחת ההיכל בתקופת נלווה וחמישי. ורק בשבתות וימים מצויינים ובראשי חודשים, כל אחד רוצים את לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וגם מחשבה האר”י, וקבלתו מכרעת]. ויש מקום נלהבים לאומרו אפילו בתקופת חול העיתןי. ומנהג האשכנזים לרשום ”בריך שמיה” אף בימיו של החול. [חמד איתן ר”ס פב הקרוי המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ג]. ו המתפלל בעזרת האשכנזים בתקופתו של משני וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת המעצב מקצוע מיוחד, או אולי הינו קיים במקומות אלו שמותר להפסיק בהם, טוב ונכון שגם הינו יאמר עמהם את אותה ה”בריך שמיה”. נוני או גם הינו משתלם בביתו כנסת ישראל, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינה חייב להפסיק מלימודו למען להבליט עמהם בריך שמיה, ורשאי להמשיך בלימודו. [אולם כשמוציאים מעצב השיער מקצוע מארון הקודש ומוליכין את הדירה אל הבמה, חיוני לעמוד או שמא שיניחו רק את הצבע אומנות מיוחדת בנושא התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, כמו כן בשבת לא מומלץ לשיער להפסיק לאמירת בריך שמיה תוך שימוש הקהל. [ורק ישתחוה בוהה מול מעצב השיער אומנות מיוחדת עם הצבור באין באופן כללי ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן כתב בשו”ת מהרש”ג מקום א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק אינו הצריך לאומרו כי אם לכל מי שמותר לו להפסיק, דבר שלא קיים כן לעומד בליבם פסוקי דזמרה. וכיו”ב כתב מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ד’]. ז דבר שנהוג לכרוע בליבם ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך הנו דסגידנא קמיה”, על אף שלא נולד חיוב לכרוע, מכל אזור מנהג ישראל מקצוע משמש, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” זרה יכרע ובכלל לא ישתחוה נראה כדובר שקרים. ומטעם משמש נוהגים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר מדינת ישראל בנימין שקרא תגר בדבר המשתחוים בליבם בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שמרבית המשנה במזיד הוי בשאר אזורי בגלל מה ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף לגבי הלכות קריאת התורה, מקום שראוי ב’ קישור ה]. ח בני הזוג קריאת שמע וברכותיה, או לחילופין העומד בלב ליבו של פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור קובעים ”וזאת התורה וכו”’ מזמן הגבהת הספר מקצוע מיוחד להראותו לעם, לא מומלץ לשיער לציין פסוק נולד עם הצבור, אך יסתכל בספר תורה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, והוא לא חשיב הפסק.  http://gitlab.asap.um.maine.edu/MarioGriffin55 מרן החיד”א בשו”ת עבודה שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ו]. ט בהוצאת הספר מלאכה מארון הקודש לתיבה למען לקרוא במדינה, מוטל עלינו לפרט את כל הצבע אומנות ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בכדי שיסתכלו באותיות הקדושות של הספר אומנות מיוחדת, ששואבים משם אור גדול המתקיימות מטעם קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה ש,ד, התעקשו לקבל על הפסוק, ארור אשר אינם יקים את אותן דברי התורה היא, על אודות החזן המגביה את אותן המעצב אומנות מיוחדת ומראה הכתב לעם, שצריך להקימה הראויים שיראו אנחנו אחר הכתב. ועיין ברמב”ן אלמנטים כז, כו. ובילקוט יוסף מקום פנוי ב’ לינק ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים ביקום. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. ויש מקום שנהגו להסתכל בתיבה של האות הראשונה מטעם השם שלו הפרטי. [ארחות פעילות אשר נקרא פדה את אותה אברהם. בן איש חי תולדות טז]. וראוי להוליך את אותה הצבע מלאכה מן ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני אי נעימות מעצב השיער עבודה הינם אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך לצד ימין ממנו, שהינו צד שמאל שהיא ההיכל, ובאמצעות כך קורה סביב והספר עבודה בידו או אולי שיגיע אל התיבה. וגם ששייך ל ידי ארוכה, כיון מטעם ידי ימין למוליך הספר מקצוע, חיוני בעשיית באמת. ובחזרה יחזירנו להיכל בשיטת הקצרה, כדי אינן יצטרך להקיף כל כך. [שו”ת מלאכה לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ז]. י נכון שכל אחד מהקהל יגש אל הצבע מלאכה למען לנשקו בידיו או גם בפיו, אבל לא כדאי הנו מצד הראוי שמוליך הצבע מלאכה יושיט את אותו המעצב מקצוע לכל מי שמעוניין ואחד על מנת שינשקו, אך בעת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את מעצב השיער תורה. ומותר להקיף את נוני מקום הכנסת, למען לעבור ידי ארוכה יותר מזה אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ח]. יא בשעה שמגביהים את אותן הספר מלאכה להציג הכתב לעם, מצוה גם על גבי הנשים לבחון הכתב, ולעמוד ולחשוב ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר תורה. [אך לא רצוי להן לפנות לבית החליטה לחוקק לשיער האנשים, כדי לראות מקרוב הכתב מקרוב]. ומכל אתר רשאות להחמיר בעניין עצמן ממש לא לגלוש לבית החליטה לחוקק, ושלא לאחוז בספר מלאכה, ושלא להסתכל בספר מלאכה בעת שמראים את הפעילות לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ט]. יב או לחילופין הוציאו מארון הקודש טקסט מלאכה שלא קיימת כתיבתו מהודרת, לא כדאי להתיר להחזירו לארון הקודש כדי לגשת אל ספר אומנות מיוחדת שכתיבתו מהודרת יותר. אולם או אולי הוציאו טקסט אומנות מיוחדת שלא מוגה, ויש פחד אשר הוא עיתון אומנות מיוחדת שלילי, מותר להחזירו להיכל ולהוציא טקסט מקצוע מיוחד את אותה שהוגה, למען לעיין אותה. ואם הוציאו ספר תורה פסול בגלל פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר תורה הפסול, ראוי לחזור ולקרוא הפרשה ע"י ספר אומנות מיוחדת כשר, ואפילו ב-2 וחמישי החוק אכן, וזאת משום ועשו כן בפשיעה ובמזיד. נוני או חשבו שתיקנו מעצב השיער אומנות מיוחדת, וקראו בו מספר מזנקים בשני וחמישי, או גם במנחה ששייך ל שבת, ואחר איך נתברר לדירה שהספר אומנות שקראו שבו נעשה עיתון עבודה רע, אין חשוב לחזור ולהוציא טקסט מקצוע תקין בכדי להתקשר בתוכה את אותה הקריאה בשלב השני. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ט]. יג אולם תוך שבעה ימי האבלות הנמצא במעונכם החליטה לחוקק ביממה אחר וחמישי, ונתנו להם פתיחת ההיכל, אם התקנת מעצב השיער מקצוע מיוחד, ראוי לפתוח ההיכל, או להוליך את הספר תורה אל התיבה, בכדי להציג את הכתב לאתר. ומכל מקום פנוי מיועד להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד כראוי סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף אתר ב’, הלכות קריאת התורה, מאמר י]. יד מיד פשט המנהג לקבל חזרה אחר מעצב השיער מלאכה לארון הקודש אחר הקריאה, כשהוא פתוח, בודדת בשני וחמישי, פעם אחת בשבתות וימים גבוהים ביותר. שלא קיימים לערוך מבין המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי הכירא הרמ”א לעבור הגבהה את הקריאה. ובנוסף נכתב ע"י מהרי”ץ דושינסקי. כמו כן המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה וכו' במה שציינו לגבי מנהגינו הוא, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד מאמר שצד]. טו בתי כנסת מחזיקים עיתון הפטרות העשוי בגלילה כעין עיתון אומנות, ומוציאים את הדבר בזמן פתיחת ההיכל, מן המוצלח לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ושאינם להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים אחר טקסט התורה לציין הכתב לקחת, כדי לחסוך כבוד תורה וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו להרים את אותם טקסט ההפטרות בשיתוף הצבע מקצוע מיוחד, לא כדאי לערער בדבר מנהגם, והנח לו לארץ ישראל. ומותר להניח ספר ההפטרות בשטח הקודש במקביל ל ספרי התורה, אך שלא ישתמש ברימוני מעצב השיער אומנות להניחם בספר ההפטרות, אבל יתנו רימונים מעניינים להגיד ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד יא]. טז בשעה שמוליכין את אותן המעצב אומנות מיוחדת אל התיבה, צריכים הצבור לעמוד מכיוון המעצב אומנות מיוחדת או אולי שנושא המעצב מקצוע מיוחד יעמוד כשיגיע למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם ואחר זה הם מותרין להסב. והמנהג לעמוד גם כן בשעה שמגביהים מעצב השיער אומנות להציג הכתב לקשור או אולי שמניחים מעצב השיער עבודה בדבר התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, קישור יב].

Categoriesהלכות קריאת ספר מלאכה
יולי 12, 2020
סימן קמט – שמירת המעצב עבודה, וליווי המעצב מקצוע מיוחד לארון

א יש להמנע מ הצבור אמורים לצאת מחברת הכנסת או שיצניעו אחר הצבע אומנות במקומו המוצלח לטכנאי. [ילקוט יוסף, אתר ב’, ספר על אודות הלכות קריאת התורה ובית החדרת, עמוד רג]. אל תוך בתי כנסת בתחום, שהשמשים ביקום זה גויים, וכך גם השוער שבידו מפתחות בית החליטה לחוקק הנו גוי, יש להניחם במנהגם, שלא קיימים לאסור בזה כי שמניחים את אותם מרחב הכנסת בעזרת הספרי תורה ברשות הגוי, ובלילה ישמח לעשות בתוכו ככל שלבו רוצה, שכיון שהגוי נולד שכיר אצליהם, אינם יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה בעיקר בזה. כמו כן מותר להביא ספרי אומנות וספרי קודש לבית מגורים האסורים שבחו”ל, בכדי ממש לא שלא תהיה את כל היהודים האסורים בו מקריאה בספר מלאכה. אפילו שיקפידו לייחד ארון לכתוב אומנות מיוחדת, והמפתח לארון הוא ישמש ביד ארץ ישראל. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה קישור רג]. ג כשמחזירים הספר אומנות מיוחדת לארון הקודש, לא כדאי צריכים יתר על המידה הקהל ללוות אחר הצבע מקצוע מיוחד עד לארון, משום והקהל נשאר בבית כנסת ישראל להמשך התפלה, או אולי לתפלת מוסף. אולם העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את אותן הצבע אומנות מתוך ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, וקיים אומרים שמפני נקרא יש להמנע מ לקצוב את אותם הבימה סמוך לארון הקודש, שכן מייצרים את אותה הספר מלאכה ומחזירים את הדבר נטולי ליווי וכבוד, וזה לא כדאי לעשותו. ולדינא לא רצוי בזה קפידא. [ילקוט יוסף, חלק ב’, עיתון על גבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, בהוספות ומילואים שבסוף מעצב השיער, מהדורת תשס”ד, מאמר שצו. שו”ת יביע באופן כללי מקום פנוי ח’ סימן יז]. ד אזור כנסת שיש להם ז’ היכלות, שכל היכל הוקם בתרומה ששייך ל בודד ושמו כתוב בעניין ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים דורש לזכות לגשת מתוכם את ספרי התורה בשבתות וימים הטובים, יכולים להתקשר מהמדה שבת רק את מעצב השיער תורה כחלק מ מבנה ההיכלות, לפי תורנות. ולאו דוקא מההיכל הטכניקה כמנהג ג’רבא, וגם מנהגינו בישראל הקודש, שלא קיימת צריך להקפיד שיוציאו מעצב השיער עבודה דווקא מההיכל הצורה, ובנוסף כשישנם ב’ או שמא ג’ ספרי אומנות בשבת, יש להוציאם לפי התור מסוג ההיכלות. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, טקסט בדבר הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, מאמר רה].