ח' או שמא י"ד בכסלו

ט' בכסלו תרע"ה (1914)

מתקופת מלחמת הטבע המקדימה בית מגורים היהודים בישראל ובעולם תחת השלטון הטורקי נעשה איטי סופר. המחסור הינו חמור מידי או שסכנת רעב ממשי ריחפה בדבר ראשם הנקרא יודעי דבר מתושבי ירושלים.

הנרי מרגנטאו, שגריר אתרים הברית באימפריה העותמאנית, ממוצא יהודי, שהכיר רק את המצב הקשה מקרוב, פנה למס' יהודים בארצות הברית בבקשת סיוע. מהווים גייסו 50,000 דולרים שנשלחו לארץ והצילו את כל הקהילה המקומית. המנגנון של גיוס פיננסי הפך לבסיס של עיצוב הג'וינט. בשנת ט' כסלו תרע"ה (1914) נוסד סידור הג'וינט במטרה להציל ולסייע ליהודים הטמונים בשטח איום.

אחרי מלחמת אמא אדמה הראשונית המשיך הג'וינט לאפשר ליהודים ברחבי אירופה, ובתחילת מלחמת האתר בטבע זמן סייע למאות אלפי יהודים לצאת מגרמניה ואוסטריה. הארגון סייע לפליטים רבים ושונים בעולם, ולאחר המלחמה נבנו מחנות עקורים ל הניצולים ממחנות המוות.

הג'וינט סייע ליהודים להיות לעולם ועוד מקומות קודם להקמת הארץ, ולאחר תש"ח (1948) ארגן הג'וינט עליות מגוונות הנקרא יהודים מרחבי העולם.

הֵאָנְחוּת  * *

ב-י"ב בכסלו של"ד מצא את מותו רבי תמה לוריא, המהרש"ל.

הוא הינו אחד מגדולי החכמים וממנהיגי יהדות אשכנז בדורו, והרבה מפסיקותיו ההלכתיות מובאות בספרות ההלכה או לחילופין ימינו. לתחום גדלותו התורנית, ובמקרים מסוימים החריפות של ניסוחיו, נולד היה עם מימד תרומיות ונהג להשיג למשכנו תמידי אלו שיוכיח אודותיו על גבי מעשיו, בשביל שיחזור בתשובה וישפר את אותה מעשיו. ספרו המוכר אודות התלמוד נקרא: ים המתקיימות מטעם תמימה, שבו ביאר רק את דרכו בניתוח תקלות התלמוד.

*  * *

י"ב בכסלו תש"א (1940)

סלבדור (מושיע בלאדינו), היתה ספינת מעפילים.

זו גם יצאה מבולגריה בדרכה לארץ ישראל כשעל סיפונה 352 מעפילים.

הספינה שהיתה במצב רעוע וללא אמצעי בטחון קלים לביצוע, יצאה לדרכה למרות התנגדות הנהלת הנמל בבולגריה, מכיון שהמשטרה הבולגרית הכריחו בכל זאת לאשר את אותו היציאה, עם סיומה של שהעמיסו על הצוואה פליטים יודעי דבר מעבר המותר. אף שסוכם שספינת גרר תגרור רק את הספינה עד לנמל איסטנבול, למעשה נגררה הספינה או גם פער שהיא כמה מאות רבות קילומטרים מהבוספורוס, ושם הושארה חסר מנוע ותנאי רוח.

כעבור יומיים היא נגררה לנמל איסטנבול על ידי ספינת גרר טורקית, אך לאחר חמש עת, נגררה לים השיש דרך ספינת משמר החופים הטורקי. באותו לילה פתח סופה עזה שלוותה בגשמים, שלגים ורוחות חזקות. הקברניט ניסה לשוב לנמל איסטנבול אבל ללא מנוע אינו הצליח להתקדם המון.

הספינה עלתה בנושא שרטון בשנת י"ב כסלו תש"א (1940), והספינה התפרקה. 238 מעפילים, ממנו 66 צעירים מתו, חלקם מטביעה וחלקם מהיפותרמיה, ורק מקום פנוי מוקדם ניצלו.

או הזמן נקראת ביקום אזור טביעת הספינה בעזרת המקומיים כ"מפרץ היהודים".